כעת אעבור לסקירה תמציתית של נתוני העותרות והעותר בעתירות השונות, וההחלטות שניתנו בעניינם (יודגש כי פירוט העובדות באשר לכל אחת מהעתירות יובא לקראת סיום, בדיון הפרטני בסעדים המבוקשים בכל אחת מהעתירות). אדגיש כי בחלק מהעתירות הבקשה הייתה לקבל דיור ציבורי, באחרות סיוע בשכר דירה, ובחלקן, סיוע מוגדל בשכר דירה חלף דיור ציבורי. בכל המקרים הבקשות נדחו כיון שהפונות לא עמדו בתנאי הנוהל (נוהל סיוע בשכר דירה ונוהל דיור ציבורי, עליהם אעמוד בהרחבה להלן), ולכן נזקקו להחלטת וועדת חריגים.
12. סיגלית לוי (עת"מ )47545-01-18
גב' סיגלית לוי (העותרת בעת"מ 47545-01-18), היא אם יחידנית לשני ילדים, האחד בגיר והשנייה קטינה בת 9. העותרת היא בעלת נכות נפשית על רקע היותה קרבן להתעללות ואלימות קשה במשפחה. אימה נהגה להתעלל בה ולהכותה, ולבסוף עזבה את הבית, ואביה היה מכור לאלכוהול. נוסף על כך, העותרת היא בעלת 100% נכות תפקודית, וסובלת ממחלות נוספות (שמפאת צנעת הפרט לא יפורטו). לגב' לוי, קשיים כלכליים ניכרים ואין לה כל תמיכה או עורף משפחתי (דו"ח סוציאלי בעניינה צורף לעתירה).
בקשתה של גב' לוי לסיוע בדיור נדחתה לאור העובדה שאינה עומדת בגודל משפחה מזכה על פי הנוהל. זאת, בין היתר, לאור העובדה שיש לה שני ילדים בלבד, אחד מהם בגיר (כאשר זכאות לדיור ציבורי מותנית בשלושה ילדים קטינים לצד תנאים נוספים). בהחלטה בעניינה נקבע, כאמור בפתח הדברים, כי נסיבותיה אינן מצדיקות חריגה מכללי הזכאות הקבועים בנוהל, לאור שיקולי הרוחב שעמדו לפני הועדה. בניגוד לכך, טענה גב' לוי, כי מבחינת מקרים אותם הציג משרד השיכון, בהם נתקבלו בקשות לוועדות חריגים, עולה כי ניתן סיוע בדיור במקרים "קלים" משלה, שהינם כמובן, קשים כשלעצמם.
13. ענבל גמזו (עת"מ 4245-04-18)
גב' גמזו היא בת למשפחה רב בעייתית, כהגדרת שירותי הרווחה ואם לקטינה (ילידת 2011). גב' גמזו גרה בבית אמה, משפחה בת 5 נפשות בדירת חדר של עמידר של האם, כאשר עם חזרתו של אביה הביתה מהכלא, עברה להתגורר בחצר הבית. לאחר מכן ובשל המצב הבעייתי והצפיפות, עברה עם בתה להתגורר בדירת חדר, אלא שבשל היותה מובטלת, ובשל בעיות בריאות מהן היא סובלת, אינה יכולה לעמוד בתשלומי השכירות. פנית גב' גמזו לסיוע בדיור נדחתה גם היא לאור העובדה שיש לה ילדה קטינה אחת (כאשר על פי הנוהל, כאמור, רק משפחה (לרבות אם יחידנית), ובה שלושה ילדים קטינים עונים על כללי הזכאות). גם במקרה של גב' גמזו, הנימוק של ועדת החריגים היה כי "למרות הנסיבות", כך לשון ההחלטה, אין מקום להחריג את עניינה של גב' גמזו ולהעניק לה סיוע בדיור.