104. על כן אבחן את עניינה של גב' לוי לא על פי ההחלטה שניתנה בעניינה, שאכן אינה יכולה לעמוד, בהעדר הנמקה ראויה, כמפורט בהרחבה לעיל, אלא בהתייחס לעמדת משרד השיכון בנוגע לתבחינים החדשים. ב"כ גב' לוי טען כי גם מסמך התבחינים כללי מדי ושומר על שיקול דעת בלתי מוגבל של ועדת החריגים.
לעניין זה אביא את ההנמקה של משרד השיכון, שכן ניתן לנמק גם החלטות הדוחות בקשות לסיוע בדיור, ומבהירות את השיקולים במקרה שלפניי (הבאתי הנמקה זו כדוגמא לבעייתיות שבחוסר מתן משקלות ניתנים להשוואה לתבחינים):
"נכות – העותרת מצויה במדרג הנמוך ביותר – אמנם הורה עצמאי אך לילדה אחת מתחת לגיל 21, וכן עם נכות אחת במשפחה, כאשר שיעור הנכות הרפואית נמוך יחסית – 40 אחוזים בלבד (נפשית). שיעור קצבת נכות או כושר השתכרות 100 אחוזים (שאינו המקסימלי) יציבה. לא ידוע על מצב של נכות פיסית המבטאת קושי בניידות.
ב. רקע ונסיבות אישיות ומשפחתיות: נראה שחוותה בילדותה אלימות במשפחה וחסרת עורף משפחתי.
ג. מצב משפחתי – מדובר בהורה עצמאי. כאמור זהו התבחין הנמוך ביותר בסדר החשיבות היורד של התבחינים
ד. על פי התבחינים במקרה של בקשה להקצאת דירה יינתן משקל למצבים בהם המבקשים מתגוררים ביישובים מרוחקים בהם קיים מלאי משמעותי של דירות מתפנות – במקרה זה המצב הפוך – בעיר תל אביב קיים מחסור חמור בדירות ואין מלאי דירות. תור הממתינים לדירה גדול.
ה. מצב כלכלי – מתקיימת מקצבת נכות וקצבת שאירים עבור ביתה.
ו. העותרת לא עונה על התבחין של גדל משפחה – יש ילד אחד, כאשר בהתאם לתבחינים נקבע כי יינתן משקל גדול יותר למשפחות גדולות. כמו כן לא ידוע על רקע ונסיבות אישיות ומשפחתיות חריגות".
מעבר לבעייתיות עליה עמדתי בהרחבה לעיל, לגבי העדר השוויון הקצאת המשאבים, הרי שבעניינה של גב לוי, יש סתירה בתוך ההנמקות בין סעיף ב' בו מתוארות נסיבות אישיות ומשפחתיות חריגות, לבין סעיף ו' שם נאמר "לא ידוע על רקע ונסיבות משפחתיות חריגות". שנית הנסיבות האישיות החריגות אינן כוללות את העובדה שאמה הכתה אותה ואביה היה אלכוהוליסט.
105. אשר לטענה לפיה הייתה זכאית בעבר – אני סבורה כי אין להתעלם מהעובדה שעל פני הדברים, כאשר גב' לוי הגישה את בקשתה, היא הייתה זכאית לדיור ציבורי, ועניינה לא נדון על פי הנוהל המתאים, עובדה שלא הוכחשה ע"י משרד השיכון. עם זאת, כפי שציינתי לגבי אבדן זכויות בעת המתנה בתור, כיום זה אינו המצב, ואין לתת לגב' לוי עדיפות על פני מי שכיום זכאים לדיור ציבורי, וגם הם, על פי הנתונים שהוצגו לעיל, ממתינים שנים לתורם.