14. התובעת טענה, שהמסמך בצרפתית לגבי הסרט "נערי הגוגו" אינו קביל, משלא הוגש תרגום נוטריוני. הנתבע הצהיר, שהסרט הופק בשנת 2014 והופץ עד לשנת 2016, דבר המעיד על פעילות החברה באותן שנים (סע' 12-13 בעמ' 2 לתצהיר הנתבע). עוד העיד הנתבע, שמכרזת הסרט ניתן לראות שהחברה מפיקת הסרט (ש' 21-23 בעמ' 11 לפרוטוקול).
15. כחלק מהראיות בנוגע לסרט ולהוכחת המשך פעילות החברה גם כיום, הגיש הנתבע הסכם פשרה בין חברת MGM לבין החברה וחברת הפקה נוספת בשם 'סרטי נוח בע"מ' בנוגע לשימוש בצילומים ארכיוניים בסרט (עמ' 15-18 לתצהיר הנתבע). התובעת טענה, שהמסמך שצורף שימש תוספת להסכם משנת 2014 וככזה אינו מעיד על פעילות בשנת 2019. בנוסף, לנוכח חתימת ההסכם על ידי שתי חברות הפקה נפרדות, טענה התובעת, שהנתבע לא הוכיח שאת התשלום בצעה החברה ולא חברת סרטי נוח בע"מ. לבסוף טענה התובעת, שמעיון בהסכם עולה, שמטרתו לפטור את הנתבע מערבותו לחברה, כך שהיה לו אינטרס לקיים את ההסכם ללא קשר לפעילות החברה.
דיון והכרעה
16. סעיף 4 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 מגדיר "חברה" כאישיות משפטית כשרה לכל זכות, חובה ופעולה המתיישבת עם אופייה וטבעה כגוף מואגד. עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת מהווה עיקרון יסוד של המערכת הכלכלית ומשמש תמריץ לעידוד ופיתוח המסחר והכלכלה. בסעיף 6 לחוק החברות הוכרו מקרים בהם ההפרדה מבוטלת והמסך בין הבעלים לבין החברה "מורם". מקרים אלו, מאופיינים בשימוש לרעה בעיקרון ההפרדה על-ידי בעלי החברה כדי לחמוק מאחריות או חובות או כשמטרת הרמת המסך להגשים תכליתה של נורמה משפטית (י גרוס, חוק החברות, 243-244, מהדורה 5, 2016). סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים וסעיף 119א(א)(3) לפקודת מס הכנסה, מהווים שילוב של שני מאפיינים אלו, והרמת המסך מאפשרת גביית חובות ארנונה יעילה של חברות לא פעילות או מפורקות ומניעת התחמקות בעליהן מתשלום בהברחת נכסים (ע"א 4403/06 איזיק שפירא נ' עיריית תל אביב מיום 23.3.2011; רע"א 4532/19 מריאן רמוס נ' עיריית תל אביב יפו מיום 31.10.2019). גבייה זו מאפשרת לרשויות המקומיות לספק שירותים, תוך שמירה על מאזן כספי ולכן מהווה פגיעה מידתית להגשמת נורמה משפטית ראויה.
17. ביצוע הרמת מסך בין החברה לבין בעליה, הוא מהלך קיצוני, הפוגע בזכות הקניין ובעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת. בהתאם, סעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה מתנה את הרמת המסך בפירוק או בחוסר פעילות החברה והצדדים חלוקים בנוגע למידת פעילותה. התובעת טענה, שהחברה הפסיקה את פעילותה בשנים 2016-2017 ואינה פעילה כיום. לעומתה, טען הנתבע, שהראיות מוכיחות שלמרות שהיקף פעילות החברה צומצם באופן ניכר בשנים האחרונות עקב מצבו הבריאותי, פעילותה לא פסקה לחלוטין. הנתבע העיד, שמאמין שהחברה תמשיך להתקיים מאות שנים לאחר מותו (ש' 35-36 בעמ' 8 לפרוטוקול). בהיעדר הגדרה בדין לחברה לא פעילה לפי פקודת מס הכנסה וחוק החברות, יש להכריע ביחס לאי הפעילות הנדרשת בעניין.