--- סוף עמוד 24 ---
במקרה זו באמצעות שימוש במצלמה רגילה), היא הייתה בוודאי מצליחה לצלם את הכשל בצינור ולהביא תמונות שלו באופן אותנטי.
69. הראייה התומכת בכך הינה שעדי התובעת השמאי לרנר ומנכ"ל איגוד ערים מר עפרון, ,ראו לעמדתם את הכשל במו עיניהם עוד טרם שהבולען התכסה במים בעקבות הגשמים שבאו אחר כך בתחילת חודש מארס, והם עשו זאת עם גופם ממרום הבור פנימה, כאשר פניהם לתחתית הבור ועל כן היא הנותנת שניתן היה להוריד מצלמה לתחתית הבור ברגע זה, דבר שאיבד את חשיבותו לאחר מכן עם כיסוי הבלוען במים ובבוץ. בהקשר אציין כי בחקירתו הנגדית של השמאי לרנר (מיום 31.3.19 בעמ' 69, שורות 22-32 לפר' הדיון) העיד זה כי הוא ראה את הכשל לאחר ששכב על האדמה כאשר פניו מוטות מטה לבולען אלא שהוא לא טרח לצלם מפני החשש "להתקרב עם המצלמה" כהגדרתו. מכאן שהורדת מצלמה לבור היה פתרון יעיל וממשי.
70. לעמותו העיד השמאי אידלס אשר הגיע לפי עדותו למקום האירוע יממה אחת לאחר גילוי הכשל (ראה עדותו בעניין זה בעמ' 78 שורה 30 לפר' הדיון מיום 31.3.19), כי ניתן היה גם ניתן לבצע צילום עומק למעמקי הבור והראייה היא שהוא מדד בור זה עם מטר :
" שכבתי על הקרקע והתכלכלתי (צ"ל:התלכלכתי), בבוץ וראיתי את העומק והורדתי גם מטר"
ובהמשך:
" ש. אתה צילמת את המקום?
ת. בזמנו כן.
ש. אתה יכול להראות צילום
ת. אין לי"
ובהמשך:
ש. איך אתה יודע שהיה 5 מט'?
ת. הורדתי מטר" (עמ' 79 שורות 5-10 ,19-20 לפר' הדיון מיום 31.3.21).
71. עדות זו מלמדת על הנגישות שהייתה קיימת לפיר הבור בזמן אמת שלא באמצעות אדם בהכרח , באופן שניתן להבין מדוע לא הורידו אדם לתחתית הבור מפני קריסתו עליו,
--- סוף עמוד 25 ---
אך לא ניתן להבין מדוע זה לא הוחדרה מצלמה עם כבל לבור משך זמן יחסית רב עד בו הגשמים כחודש לאחר מכן וזאת ללא סיכון חיי אדם ובצורה הרבה יותר יעילה, שהרי אם עדי התובעת ראו לשיטתם בעיניהם ממרום 5 מטרים הבור את הכשל בצינור, חזקה כי לו הייתה מורדת מצלמה לבור אזי זו הייתה יכולה להביא צילומים קרובים יותר, נגישים יותר ומתועדים יותר של הכשל בצינור. עדות אידלס גם מלמדת כי הוא צילם ותיעד כפי הנראה ממור הבור פנימה או קרוב לכך את הכשל, ברם תמונות הצילום לא הובאו משום מה בפני בית המשפט וזאת הגם חשיבותן הידועה מראש לשמאי לתובעת ולתובעת בעצמה.
72. יתרה מכך, על פי חוות דעת המומחה אידלס , הסיבה האובייקטיבית לכיסוי הבור במים באופן שלא ניתן היה לצלם בתוכו החלה בתחילת חודש מארס כאשר ירדו ברצף שלושה ימי גשמים שהביאו לקריסת הקרקע סביב לבולען (עמ' 3 לחוו"ד). משך כל תקופה זו מרגע גילוי הכשל באמצע חודש ינואר ועד לתחילת חודש מארס 2010 עמדו בפני התובעת ימים רבים להחדיר מצלמה לבור ולתעד את תוכו אך היא לא עשתה כן. זאת ועוד, אף אם ההנחה היא שהחלה זרימת ביוב מידיית ללא קשר לגשמים שבאו לאחר מכן, שהקשתה על ביצוע צילום בבור, עדי הראייה מטעם התובעת שראו לטענתם את הכשל בעיניהם הם ההוכחה לכך שהחדרת מצלמה עם כבל הייתה אפשרית בזמן אמת אלא שהתובעת שאמורה הייתה לדעת על משמעות התיעוד, כאמור, בזמן אמת, הלכה למעשה השכילה לבחון תיעוד באמצעות רובוט שכבר כפי הנראה היה מאוחר מדי.