95. בהתאם אציין כי עמדתי היא כי האפשרות שהכשל שהתגלה היה בצינור הפנימי בלבד, באופן שזה התנתק מצינור פנימי אחר שחובר אליו בנקודה שכבר לא היה שרוול פלדה מעליו, הינה אפשרות לא פחות סבירה מכל אפשרות אחרת. במקרה שכזה תכנון לקוי של קו הביוב במקום שבו ישנו לחץ של תנועת רכבים ותכנון דגם הצינור הפוליאסטר שהונח במקום, או כל אפשרות אחרת אותה הציעו הנתבעות, עשויה להיות בהחלט אפשרית ולא פחות טובה מהאפשרות שהציעה התובעת ואף טובה ממנה ואסביר זאת על רקע הדברים הבאים:
העדר תוכנית המקור
96. התובעת ביקשה לסמוך ידיה על תוכנית הנחת קו הביוב במקום בכדי להראות את מיקום נקודת השבר ובהתאמה כי במקום הונח שרוול פלדה. לו הייתה התובעת מוכיחה
--- סוף עמוד 32 ---
זאת, אזי בהכרח המסקנה האלמנטרית הייתה כי צינור הפלדה קרס בנקודה זו וגרם לשבר בצינור הפוליאסטר הפנימי שבתוכו.
97. אלא שהתובעת לא הביאה בפני בית המשפט את התוכניות המקוריות שעל פיהן בוצעה עבודת הנחת קו הביוב. מדובר בכשל נוסף שמצטרף לכשל חשיפת הצינור שכן לתוכניות אלו חשיבות מהותית לצורך בחינת תוואי הדרך המקורית של הנחת הצנרת ומיקומה של צנרת הפלדה על פי התוכנית המקורית בנקודת השבר כיום. תחת זאת הובאה בידי התובעת תוכנית העבודה החלופית שיועדה לעקוף את נקודת הכשל באמצעות צנרת אופקית. זו צורפה כת/1 לראיות התובעת.
98. אין חולק בין הצדדים כי כיוון שקו הביוב עבר דרך כביש 551, נעשה שימוש בצנרת הפלדה שאורכה כאורך הכביש כ-50 מטרים, וזאת לשם צליחת הכביש ללא צורך בחפירה במרכזו, דבר שהיה משבש את תנועת הרכבים בכביש ומוביל להוצאות נוספות. על כן התכנון המקורי היה לצלוח את הכביש באמצעות דחיקת שרוול הפלדה בעומק של כ-5 מטרים מתחת לכביש עד תום קצה הכביש, ובסה"כ כאמור כ-50 מטרים.
99. עם פרוץ הדרך באמצעות צינור הפלדה המרותך למקטעיו, נעשתה חדירת צינור הפוליאסטר בתוכו ובכך צלחה מדיסון בהעברת צנרת הביוב מתחת לכביש. עדות לדברים , לאמור, לשימוש שיועד לשרוול הפלדה לשם העברת קו הצנרת הפנימית בעיקר ניתן למצוא בעובדה שלאורך קו הביוב בכללותו באורך של כ-1,600 מטרים, לא נעשה שימוש בשרוול פלדה, אלא במקטע ייחודי זה של הכביש. חשיבות משנית שיועדה לצנרת הפלדה הייתה שמירת הצינור הפוליאסטר מוגן מפני עומס תנועת כלי הרכב שמעליו, אלא שכפי שצויין, ייעודה המרכזי של צנרת הפלדה היה לשם צליחת הכביש בצורה פונקציונאלית וזולה.