38. המדינה התייחסה בחקירות הנגדיות ובסיכומים לשאלת ריבוי או מיעוט מחלות אצל העובדים התובעים קודם לכן, והסיקה מכאן את אי אמינותם בנוגע להיקף המחלה בזמן השביתה. בהקשר זה מקובלת עליי עמדת התובעים, כי אין רלוונטיות למספר ימי המחלה שעובד לקח בעבר, כגורם שמשליך על אמיתות ימי המחלה שהוא לוקח במועד מאוחר יותר. גם עובד שלא לקח ימי מחלה כלל, רשאי לקחת שבוע מחלה במועד מסוים מבלי שהדבר ישמש ראיה לחובתו. (ראו עדות התובעת גב' ליאת מלמד (פרוט' עמ' 24 ש' 8- 9), החקירה הנגדית לתובע מר יצחק הלל - שם נשאל הכיצד לא לקח ימי מחלה מאז תאונת הדרכים שעבר בשנת 2004 תוך שימת דגש על נדירות לקיחת ימי המחלה שלו (פרוט' עמ' 47 ש' 27- 28)).
גם עצם העובדה שתאריך המחלה הינו במועד "הנוח" כביכול לעובד – כגון בזמני חופשת הקיץ או קודם לחגים, או אפילו בשביתה, וכן ריבוי מחלות בקרב עובדי אותו מקום עבודה באותו זמן, כל אלו לכשעצמם אינם יכולים להביאנו למסקנה חד משמעית על אי נכונות אישורי המחלה.
39. אכן, מובן כי אין המטרה לאפשר ימי חופש בשכר לעובד ה"מתחלה" בזמנים הנוחים לו, ועצם קיומם של עובדים כאלו פוגע בעובדים שחולים באמת.
לפיכך אכן נקבע בתקשי"ר מנגנון רפואי שמטרתו לצמצם מקרים אלו. מדובר במנגנון שיש לו השלכות על יעילות והיבטים כלכליים, ועל כן לא יינקט בכל מקרה אלא בהתאם לשיקול דעת המדינה כמעסיק.
אולם, כפי שפורט לעיל, משלא הוגשה הודעה במועד, בזמן שביתה, לא הוצרכה המדינה להפעיל דווקא בחינה רפואית של תקפות האישורים הרפואיים אלא הדבר נתון היה לשיקול דעתה.
בענייננו, כאמור, חל אפוא הסעיף המקנה שיקול דעת (הוראה 33.239 לתקשי"ר), שאינו דורש דווקא בחינה רפואית אלא מקנה למדינה סמכות לבחון לפי נסיבות העניין, כאשר מובן שמשקל הנסיבות המצטברות יכול להכריע את הכף.
40. צירוף הקביעות שלעיל יחד עם "הסימנים המחשידים", מהימנותם הפחותה של התובעים כעולה בעדויותיהם ומכלול הנסיבות, מביאים למסקנה המתבקשת כי החלטת המדינה התקבלה בתוך מתחם הסבירות.
41. בשולי הדברים יצוין שהיו תובעים שנתנו הסבר נקודתי על יום ספציפי, שאינו יום מחלה, וטענו שביקשו לגביו חופש ולא אושר להם. כך למשל טען מר קובי ברהום בדיון כי ביקש חופש ביום 24.3.16 בשל ימי אבל על חמיו, כאשר לטענתו קיבל לכך אישור טלפוני מגב' חגית צור מנהלת הלשכה (פרוט' עמ' 5 ש' 18-19). טענה זו לא נטענה בכתב התביעה וממילא אינה מעניינו של תיק זה. גב' חגית צור לא התייחסה לעניין זה בעדותה, לא נשאלה לגביו ולא אישרה אותו. כאמור אין הדברים נוגעים לתביעה בתיק זה וממילא אינם מסורים להכרעתי.