משכך, דינה של התביעה העיקרית להתקבל במלואה.
השוואה בין "החשבון הסופי" לבין סכום התביעה
157. כאמור לעיל, הציגה הנתבעת אישור חשבון סופי מיום 1.11.15 (נ/14). החשבון הסופי איננו חתום ולא ברור מיהו עורכו. ברי כי הוא לא נערך ע"י יוסי, שלא טען כי ערך את החשבון ואף לא הבהיר אותו בתצהיר מטעמו. לגופו של עניין, החשבון איננו ברור.
הנתבעת צירפה חשבון סופי מדניה מיום 16.4.17 (נ/20, להלן: "החשבון הסופי"). מדובר בחשבון הכולל כמעט 50 עמודים, שאינם מבוארים ולא הוצגו באמצעות עורכם. החשבון הסופי איננו חתום ע"י איש ובראש כל עמוד מעמודי החשבון הסופי מובהר כי מדובר ב"טיוטה בלבד לצרכי מו"מ מבלי לפגוע בזכויות".
בהתאם לחשבון הסופי, הסכום הכולל שאותו היתה אמורה לקבל הנתבעת מדניה עמד על הסך של 17,402,965 ₪. מירב הרכיבים המפורטים במסגרת החשבון הסופי אינו רלוונטי לענייננו. בעמוד (דף, כהגדרתו בחשבון הסופי) 28 מופיעה לפני סעיף דווח 631 הכותרת – "מגדל פיקוח נתב"ג – מתקני מיזוג אוויר – תעלות", כאשר לצד כותרת זו מופיע סכום כולל של תמורה בסך של 986,661 ₪, כאשר סה"כ החיוב המצטבר עומד על הסך של 1,022,303 ₪. כאשר נחשב סכום זה בצירוף מע"מ בשיעור של 18% יגיע הסכם לסך של 1,022,303 ₪, סכום הקרוב לסכום הנטען ע"י התובעת בסך של 1,152,133 ₪, כאשר ברי כי הנתבעת זכאית לתקורה.
בסעיפי המשנה של הפרק הזה מופיעים הרכיבים השונים של עבודת התובעת, ובכללם, תעלות פח מגולוון מסוגים שונים, דמפרים שונים, בידודים, תריסים, תעלות גמישות ועוד. מעיון בכתבי הכמויות ובדפי המדידות עולה כי אכן התובעת פעלה והתקינה את הרכיבים הללו כמוסכם.
מכל מקום, לשיטת הנתבעת, כמו גם לשיטת רש"ת ודניה, התובעת איננה זכאית לתמורה בגין הרכיבים שהתקינה ושנדרשה החלפתם מסיבות שאינן תלויות בתובעת. כאמור לעיל, לא אוכל לקבל גישה זו. מכל מקום, כפי שהוכח לעיל (במיוחד כפי שעלה מחקירתו
--- סוף עמוד 50 ---
של המומחה מטעם הנתבעת, אהרוני) אין כל חולק כי החשבון הסופי איננו כולל חיובים כפולים בגין אותן התקנות, שלטעמי יש להביאן בחשבון, כפי שפירטתי בהרחבה לעיל.
מכל מקום, גם אם נקבל את שיטת הנתבעת, שאיננה מקובלת עלי לחלוטין, הרי שהתמורה המגיעה לה מדניה בהתאם לחשבון הסופי גבוהה באופן משמעותי מהתמורה שמוצגת על ידה במסגרת נספח 20, שלא ברור מי ערך אותו ושאיננו חתום. בין כה וכה, לא מצאתי כל הצדקה לקיזוז איזשהו סכום מהתמורה המגיעה לתובעת, כפי שיפורט לקמן.
התביעה שכנגד ורכיביה
158. כאמור לעיל, במסגרת התביעה שכנגד עתרה הנתבעת לחייב את התובעת להשיב לה סכום של 383,159.29 ₪. כמוזכר, מלכתחילה הגישה הנתבעת כתב תביעה שכנגד על סכום נמוך הרבה יותר, בסך של 66,511.87 ₪ (56,365.99 ₪ בצירוף מע"מ); אולם בעקבות אישור החשבון הסופי ע"י דניה רק ביום 21.6.19 תוקן כתב התביעה שכנגד והועמד על הסך של 383,159.29 ₪ (סעיפים 15-16 לכתב התביעה שכנגד). לטענת הנתבעת סכום זה נובע מקיזוזים שונים שקיזזה דניה משכרה של הנתבעת, בגין הצורך בהעסקת קבלנים שונים במקומה של התובעת.
בתצהיר עדותו הראשית של יוסי יעקב פורטו העלויות שבהן נשאה הנתבעת כדלקמן:
עלויות ניקיון: 6,790 ₪.
קנסות בגין איחורים: 66,670 ₪.
עלויות קבלנים חלופיים: 70,785 ₪.
סך כל רכיבי המחיר (ללא מע"מ): 144,245 ₪.
בתוספת מע"מ (בשיעור של 18%): 25,964.1 ₪.
ובסה"כ (כולל המע"מ): 170,209.1 ₪.
אין צורך לומר שסכום זה שונה מהסכום שפורט בכתב התביעה המתוקן. זה הסכום שעליו עומדת הנתבעת אף במסגרת הסיכומים מטעמה (בעניין זה אפנה לסעיפים 19, 22 ו-25 בפרק ה' לסיכומים).
בשולי הדברים אפנה לקביעה של המומחה מטעם הנתבעת, אהרוני, הבאה לידי ביטוי גם בנספח נ/14, ולפיה, לטענת הנתבעת (המקבלת גיבוי מטעמו של אהרוני) יש לקזז מהתובעת סכומים ששולמו לה ביתר בסך של 56,365.99 ₪, כאשר גם שיטת חישובו של סכום זה לא הובהרה, במיוחד כאשר נספח זה איננו חתום ע"י איש.
בנסיבות העניין ברי כי הנתבעת עצמה ויתרה על טענותיה לנזקים נוספים שנגרמו לה, כפי שפירטה בכתב התביעה שכנגד המתוקן מטעמה.
--- סוף עמוד 51 ---
כפי שפירטתי לעיל, אין מקום לקבל את טענותיה של הנתבעת אף ביחס לסכומים המפורטים על ידה בתצהיר עדותו של יוסי, כמו גם בסיכומי הנתבעת, אשר כמפורט לעיל נדחו כולם ללא יוצא מן הכלל. בהקשר זה ובשים לב לכל המקובץ עולה כי התביעה שכנגד הפכה להיות תשובת המשקל לתביעה העיקרית, ומשכך, דינה להידחות.
תוצאה
159. באשר לתביעה העיקרית, תשלם הנתבעת לתובעת את מלוא סכום התביעה בסך של 572,935 ₪, כאשר סכום זה נושא ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה (ביום 9.3.16) ועד היום, ובסה"כ סך של 626,256 ₪. כן תשלם הנתבעת לתובעת אגרת משפט בסך כולל של 14,475 ₪. כן תישא הנתבעת בשכר טרחת עורך דין בהתאם לתעריף המינימלי המומלץ של לשכת עורכי הדין בסך של 36,835 ₪. כמו כן תישא הנתבעת בשכרו של עד התובעת אדוארד כצמן, שנפסק בפרוטוקול הדיון מיום 8.9.20, בסך של 500 ₪.
באשר לתביעה שכנגד, ובשים לב לכך שמלכתחילה הוגשה תביעה על סך של 383,159.29 ₪, ובהתאם לתעריף המינימלי המומלץ של לשכת עורכי הדין, אני מורה לנתבעת לשאת בשכרה של התובעת בגין דחיית התביעה העיקרית בסך של 25,458 ₪.
כלל הסכומים ישולמו לתובעת בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו ריבית והפרשי הצמדה ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.
זכות ערעור כדין.
המזכירות תדוור את פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, י"ח אלול תשפ"א, 26 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.
ישראל פת