--- סוף עמוד 20 ---
בהמשך (בסעיף משנה 11.8.1.4) הוא מציין כי פועלי התובעת נאלצו לפרק את התעלות החדשות והישנות ולהעלותן בשני סבבים, נוכח העובדה כי אלו לא נכנסו למעלית בשל מידותיהן.
ביחס לקומה 17 מגבה אדוארד את קביעתו של מנחם בתצהירו כי למרות שהתעלות בקומה זו נבנו בהתאם לתוכניות הרי שאלו גרמו לרעש והוא (אדוארד) עצמו יזם את פירוקן של התעלות הישנות והתקנת תעלות חדשות. לדבריו, השינוי אושר ע"י עופר, המפקח, בשיחה בינו לבין מנחם, אולם עופר התכחש להתחייבות ולשאלתו של מנחם בעניין, בנוכחותו של אדוארד עצמו שאל עופר את מנחם: "אני חתמתי לך?"
עוד הוא מבהיר כי אמנם סדר הפעולות ביחס לאישור כתבי הכמויות והחשבונות אמור היה להתנהל כדלקמן: נציג התובעת העביר כתבי כמויות לאדוארד, זה בדק אותם והיה מבצע מדידה בשטח, ולאחר מכן היה אמור להעביר אותם למפקח עופר לשם קבלת אישורו ולאחר קבלת אישורו היה אדוארד חותם על החשבונות. עם זאת, המפקח לא רצה בכך. הוא ביקש שלא להעביר אליו את כתבי הכמויות ובדק את אלו רק בסיום הפרויקט, לקראת עריכת החשבון הסופי (עמ' 24, ש' 9-14 לפר'). דברים אלו מחזקים למעשה את גרסתו של אבי מטעם התובעת בעניין.
במהלך עדותו מעיד אדוארד על פגישה שבה זירזו אנשי דניה, רש"ת והנתבעת את אבי, מנהל התובעת, לקדם את הפרויקט, חרף השינויים הרבים שנערכו בפרויקט, כאשר הובהר כי אין בכוונת הנתבעת לשלם עבור התעלות הישנות שהורכבו ע"י התובעת ופורקו בהנחיית הנתבעת. ואלו הם דבריו של אדוארד בעניין:
"ת. זה היה מהתחלה. זה כן היה מקרה כזה והיו כמה פגישות, כולל סיימון שהוא מנהל משולבים, מיסוק (צריך להיות: "מיסיוק", סיימון מיסיוק, שמו המלא של מנהל יחידת המשולבים אצל הנתבעת. י.פ.). זו מחלקה שכוללת את כל מנהלי הפרויקטים במיזוג אוויר, כלומר כולנו היינו מתחת לסיימון, כולל יוסי. הוא מנהל באפקון. סיימון היה בישיבה ודיברנו עם אבי ואבי טען שבגלל כל הסיבוכים בפרויקט הוא לא עומד בלוח הזמנים, כלומר הסיבה לכך היא שאם קומה ראשונה במגדל פיקוח אבי התקין את כל המערכות ודניה רוצה לשנות את המבנה הארכיטקטורה שלו, הוא חייב לפרק הכל. פתאום דניה נכנסים לריצוף ואומרים לזרוק את זה החוצה ואם קומה ראשונה נניח עשה ביוני, הוא עשה את זה בנובמבר, עד שהם סיימו את המבנה, את כל השינויים הארכיטקטורים. זה קשור לזה שהוא היה לא עומד בלוח זמנים. הוא מכניס את הכמויות שפירק וזרק לתשלום ויוסי אמר שהוא ועופר מוכנים לשלם רק על מה שנעשה, כולל מה שהם קיבלו בסוף. זו הסיבה שהיתה ישיבה." (עמ' 25. ש' 3-11 לפר').