עשיית עושר ולא במשפט
13. סעיף 1 לחוק עשיית עושר קובע:
(א) מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן - הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה) חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה.
(ב) אחת היא אם באה הזכיה מפעולת הזוכה, מפעולת המזכה או בדרך אחרת.
העיקרון בדבר השבת התעשרות שנעשתה על חשבונו של הזולת הוא עיקרון רחב, בעל "רקמה פתוחה" (ע"א 8728/07 אגריפרם אינטרנשיונל בע"מ נ' מאירסון, [פורסם בנבו] פסקה 10 (15.7.2010) (להלן: עניין אגריפרם); עניין אדרס, עמ' 273). חוק עשיית עושר אינו קובע רשימה סגורה של מצבים שבהם הוא יחול, וכבר נפסק כי "הקטיגוריות של עשיית עושר ולא במשפט לעולם אינן סגורות ולעולם אינן שוקטות על השמרים" (עניין אדרס, עמ' 273).
חובת השבה בהתאם לסעיף 1 לחוק מתגבשת בהתקיים שלושה תנאים: התעשרות, על חשבון המזכה, ו-שלא על-פי זכות שבדין (עניין אגריפרם, פסקה 30; ע"א רע"א 5768/94 א.ש.י.ר יבוא יצור והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ, פ"ד נב(4) 289, 335 (1998) (להלן: עניין א.ש.י.ר)). אין חולק כי התנאי הראשון והתנאי השלישי מתקיימים בענייננו: ברי כי אבנון התעשר, וכי הדבר נעשה שלא על פי זכות שבדין. אין לקבל את טענת אבנון שלפיה סעיף 1 לחוק עשיית עושר מתייחס אך למקרים שבהם ההתעשרות נעשתה בתום לב, ורק בדיעבד התברר שנעשתה שלא כדין. אין כל הצדקה לכך שמי שפעל בחוסר תום לב יוכל להיבנות מכך ולזכות ב"הגנה". ואכן, בית משפט זה קבע כי עילת התעשרות שלא כדין מתקיימת גם במקרים שבהם הנתבע פעל בחוסר תום לב. כך, בעניין א.ש.י.ר נפסק כי התגבשה עילת עשיית עושר ולא במשפט במקרה שבו הנתבעים העתיקו בחוסר תום לב מוצר של התובעים (שם, עמ' 486).
משנמצא כי התנאי הראשון והתנאי השלישי מתקיימים, נותר לברר אם מתקיים התנאי השני, כלומר – אם התעשרותו של אבנון הייתה על חשבון המדינה; לשון אחר, אם טובת ההנאה שצמחה לאבנון באה לו מהמדינה.
האם אבנון התעשר על חשבון המדינה?
14. בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו כי "הקביעה כי הרווח שעשה הנתבע ממידע השייך לתובעת הינו "על חשבון" התובעת, כנדרש לפסיקת השבה על פי עילת עשיית עושר ולא במשפט – היא פרשנות בלתי מבוססת כראוי בענייננו ויש לדחותה". דעתי שונה. אכן, אין מדובר במקרה שבו הנתבע התעשר על חשבון התובע באופן ישיר. הרווח שאותו הפיק אבנון ניתן לו כשוחד, ומובן כי כספי השוחד עצמם לא יצאו מן הקופה הציבורית. עוד ברור שלא ניתן לומר כי כספי השוחד היו מיועדים להשתלם למדינה, ושולמו לאבנון חלף זאת. אולם כבר נפסק כי התנאי השני, שלפיו הנתבע התעשר על חשבון התובע, עשוי להתקיים גם מקום שבו הנתבע לא התעשר על חשבון התובע באופן ישיר.