51. טנר מבסס את זכאותו לעמלות לאחר סיום יחסי העבודה על הוראות ההסכם מיום 1.7.2009 (נספח ב' לתצהירו של מר רחלי).
52. אין לכחד שההסכם שביסוד המחלוקת שבין הצדדים אינו בהיר ולשונו סובלת פרשנויות שונות.
53. אשר לפרשות הסכם, קובע סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים), שכותרתו "פירוש של חוזה", כפי שתוקן בשנת 2011, כך:
"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו".
54. על פי לשונו של סעיף זה, יש לפרש חוזה בהתאם לכוונת הצדדים בעת כריתת החוזה, כפי שהיא באה לידי ביטוי בלשון בה השתמשו הצדדים, ואם הלשון אינה ברורה, בהתאם לכוונת הצדדים כפי שהיא עולה מן הנסיבות.
55. בהלכת אפרופים נקבע כי הדרך לאיתור אומד דעתם הסובייקטיבי של צדדים לחוזה היא באמצעות שיטה פרשנית חד-שלבית, הכוללת בחינה במקביל של לשון החוזה ושל הנסיבות החיצוניות לו, "תוך יצירת חזקה הניתנת לסתירה כי תכלית החוזה היא זו העולה מלשונו הרגילה של החוזה" (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון וייזום בע"מ, פ"ד מט(2) 265 (1995); דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד סא(2) 1 (2006)). בפסיקתו של כב' בית המשפט העליון שלאחר התיקון לחוק אושררה ככלל הלכת אפרופים, כפי שעוצבה וגובשה בפסיקה שבאה בעקבותיה, כרלוונטית ותקפה גם לנוסחו של סעיף 25(א) לאחר התיקון (דעת הרוב ברע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ (פורסם בנבו,26.2.2012); ע"א 2232/12 הפטריארכיה הלטינית בירושלים נ' פארוואג'י (פורסם בנבו, 11.5.2014), ע"ע (ארצי) 9939-09-15 מיכאל גמליאל נ' טטיאנה גרינברג (פורסם בנבו, 24.1.2017); ע"ע (ארצי) 12315-04-17 רועי פרייבך נ' ריטליקס בע"מ (פורסם בנבו, 21.10.2018).
56. אם כן, הכלל הפרשני קובע לפיכך כי "חוזה יפורש תוך בחינה מקבילה ומשותפת של לשון החוזה ושל נסיבות העניין, בכפוף לחזקה פרשנית - ניתנת לסתירה - שלפיה פרשנות החוזה היא זו התואמת את פשט הלשון. הכלל הפרשני ממשיך וקובע כי ככל שאין כל אפשרות לאתר את הכוונה הסובייקטיבית שעמדה בבסיס החוזה, רשאי בית המשפט לפנות לתכלית האובייקטיבית, דהיינו ל"מטרות, האינטרסים והתכליות שחוזה מהסוג או מהטיפוס של החוזה שנכרת נועד להגשים" (ראו הלכת אפרופים, וכן בעניין סהר). תכלית אובייקטיבית זו "אמורה לשקף אומד דעת של צדדים הפועלים על פי אמות מידה של סבירות, היגיון ותום לב, ותוך התחשבות בהוראות הדין הכללי ובתכליתו של משפט העבודה" (ראו בעניין גמליאל).
57. מעיון בהוראות ההסכם עולה שההסכם צפה אפשרות של פירוק המיזם המשותף. ובעניין זה נקבע בסעיף 15 להסכם כדלקמן: