בית הדין האזורי לעבודה תל אביב
סע"ש 26159-08-16
17 אוגוסט 2021
לפני:
כב' השופטת אופירה דגן-טוכמכר
התובע (נתבע שכנגד): כנען סופר סוכנויות לביטוח (1999) בע"מ
–
הנתבע (תובע שכנגד(: שי טנר
פסק דין חלקי (המשך)
האם זכאי התובע שכנגד לעמלות לאחר סיום יחסי העבודה בינו לבין הנתבעות שכנגד? זוהי השאלה אשר הובאה לפתחי לאחר שהתיק דנא הוחזר על ידי כב' בית הדין הארצי לעבודה לאחר מתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים בדיון בערעור על פסק דין חלקי (צו למתן חשבונות).
העובדות הצריכות לעניין:
1. כנען סוכנויות לביטוח בע"מ וכנען סופר סוכנות לביטוח (2013) בע"מ [להלן: "כנען"] הינן סוכנויות ביטוח המעניקות ללקוחותיהן שירותי ביטוח בתחומים שונים.
2. מר שי טנר [להלן: "טנר"] הוא בעל רישיון לעיסוק כסוכן ביטוח. טנר עבד בחברת כלל ביטוח בתחום ביטוח הבריאות עד שנת 2009.
3. לאחר סיום העסקתו בחברת "כלל" הועברו לטיפולו כסוכן מספר מבוטחים בעלי פוליסות ביטוח בריאות קולקטיביות (ביטוח ימי מחלה) בגינם היה זכאי להמשיך ולקבל תשלומי עמלות חודשיות. בנוסף היה לטנר עניין להמשיך ולפעול בשיווק ביטוחי הבריאות בו התמחה, הגם שבאותה עת לא הייתה לו סוכנות ביטוח משל עצמו.
4. על רקע האמור, ועל יסוד היכרות שנוצרה בין טנר לבין מר עודד רחלי מנכ"ל משותף בכנען, ביום 1.7.2009 נחתם בין כנען לבין טנר הסכם לשם הקמת "מיזם משותף" שעניינו תיווך ביטוחים בתחום הבריאות [להלן: "ההסכם"].
5. יובהר שבשנת 2009 הוקם המיזם תחת חברת כנען סוכנויות לביטוח בע"מ, ובשנת 2012 הועבר המיזם לכנען סופר סוכנות לביטוח (2013) בע"מ. לשם הנוחות אתייחס אל שתי החברות כ"כנען".
6. בין הצדדים הוסכם כי טנר יועסק בכנען כעובד בתפקיד מנהל תחום בריאות.
7. הגם שמדובר ב"הסכם העסקה", בהתאם לחוזה שנחתם בין הצדדים (ראה סעיף 9 להסכם), נקבע כי חלוקת ההכנסות של הצדדים ב"מיזם המשותף" תהיה : כנען 75% טנר 25% בהתאם לנספח א' להסכם. הצדדים התחייבו ביניהם שלא לעסוק בנושאים שבתחום המיזם המשותף (כמפורט בסעיף 3 להסכם), אלא במסגרת "המייזם המשותף".
8. עוד הוסכם (ראה סעיף 10 להסכם) כי ישולם לטנר שכר חודשי ותנאים נלווים (הפרשות סוציאליות רכב וכיו"ב) וזאת על חשבון הכנסות המיזם, וכן נקבעו הוראות לעניין ביצוע תחשיב הפרשי שכר בתום כל שנה קלנדרית (סעיף 14 להסכם).
9. על רקע האמור ובמשך כשש שנים טנר הועסק כעובד של כנען ופעל לשיווק פוליסות ביטוח בריאות ללקוחות פרטיים, וכן במתן שירותי ביטוח בריאות קולקטיבים ללקוחות (הן לקוחות קולקטיביים שהיו בטיפולו בטרם חתימת ההסכם והן ללקוחות חדשים, אשר רובם ככולם גוייסו מתוך מאגר הלקוחות של כנען).
10. לכל אורך תקופת ההסכם כנען הפיקה לטנר תלושי שכר. הגם שלא ברור באיזה אופן נקבע/חושב השכר החודשי ששולם לטנר לאורך תקופת העסקתו, עיון בתלושי השכר מלמד כי במשך השנים חלה עליה משמעותית בשכרו. בשנת 2010 שולם לו שכר בסך כ- 16,000 ₪ בשנים 2011-2012 שולם שכר של כ 20,000 ₪ בשנים 2013-2014 שולם שכר של כ – 25,000 ₪ (אף שולם מענק מיוחד של כ 28,000 ₪ בתחילת שנת 2014), ובסוף שנת 2015 שולם לטנר שכר חודשי בסך כ- 35,000 ₪.
11. במהלך שנת 2015 החלה להתפתח מחלוקת בין הצדדים לעניין המשך ניהול המיזם המשותף. משלא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמות לעניין המשך שיתוף הפעולה ביניהם, ביום 8.5.2016 נמסרה לטנר הודעה על הפסקת העסקתו. יחסי העבודה הסתיימו בתום תקופת הודעה מוקדמת בת 60 יום (ביום 1.7.2016).
12. ביני לביני, החלו הצדדים לנהל ביניהם מו"מ לעניין סיום ההתקשרות במיזם המשותף. במו"מ נדונה בין היתר טענת טנר לפיה יש להעביר לטיפולו חלק מלקוחות המיזם המשותף, ואולם הצדדים הגיעו להסכמות בעניין חלוקת הלקוחות הקולקטיביים של המיזם המשותף בלבד.
13. ההליך דנן נפתח בשנת 2016 בעקבות בקשה למתן צו זמני שהגישה כנען על מנת למנוע מטנר לפנות ללקוחותיה, טנר מצידו הגיש תביעה שכנגד במסגרתה תבע תשלומים שונים וכן עתר לקבלת צו למתן חשבונות ביחס להכנסות מביטוחי בריאות כמפורט להלן:
14. לאחר שהתקיימו שתי ישיבות הוכחות בתיק, מתוך ניסיון לקדם אפשרות של פשרה הציע בית הדין לצדדים להגיע להסכמות בדבר המצאת הדו"חות הרלונטיים לצורך בירור המחלוקת המהותית שבין הצדדים. בהקשר זה אציין כי בשעתו סברתי כי אפשר שעיון בדוחות ששימשו בסיס לחישוב השכר של טנר בתקופת ההעסקה יצביע על האופן שבו הצדדים פירשו ויישמו בפועל את הוראות ההסכם שנחתם ביניהם. למרבה הצער, נסיון זה לא צלח, לנוכח השגות שהוגשו לפני כב' בית הדין הארצי לעבודה, ולפיכך ביום 10.10.2019 ניתנה הכרעה בבקשה למתן חשבונות לגופה, על יסוד הנתונים החלקיים שבחרו הצדדים להביא בפני בית הדין, וזאת במסגרת של פסק דין חלקי.
15. משסברתי שלא התבקשו מפורשות מסמכים חשבונאים כלשהם לתקופה שלאחר סיום יחסי העבודה, במסגרת פסק הדין החלקי לא נדרשתי לשאלת זכאותו של מר טנר לאחוזים מההכנסות / הרווחים לאחר סיום עבודתו במסגרת ההחלטה בבקשה למתן צו לחשבונות. בהקשר זה יצוין שבסעיפים 170-179 לתביעה שכנגד אמנם הועלו טענות בדבר זכאות של טנר לעמלות לאחר סיום יחסי העבודה, ואולם כאמור לא היתה תלויה ועומדת בקשה ביחס למסמכים / חשבונות כלשהם עבור תקופה עתידית, ולפיכך סברתי כי ניתן לדחות את ההכרעה ביחס לתקופה שלאחר סיום יחסי העבודה על מנת להקדים לה את הבירור וההכרעה ביחס לזכויות טנר בתקופת העבודה האחרונה, ולו על מנת שניתן יהיה להציע לצדדים מתווה לפשרה.
16. ביום 5.1.2020 הוגש ערעור לכב' בית הדין הארצי לעבודה על פסק הדין החלקי.
17. במהלך הדיון שהתקיים בבית הדין הארצי לעבודה הצדדים הגיעו להסכמה לפיה בשלב זה של ההליך, ועוד בטרם יוגשו סיכומים סופיים בתיק, בית הדין יכריע לעניין הזכות המהותית של טנר לעמלות לאחר סיום יחסי העבודה, וכלשון פסק הדין מיום 3.12.2020:
1. בתום הדיון בערעור, הציע בית הדין לצדדים את ההצעה הבאה:
''מטעמים פרקטיים וטרם שנתעמק בתיק ולאור השלב הדיוני המוקדם בו ניתן פסק הדין החלקי, אנו מציעים לצדדים להגיע לכלל הסכמה לפיה יתקבל ערעורו של המערער בכל הקשור לעמלות ביטוח מחלה לשנים 2015-2016 ולעלויותיהן (ככל שקיימות) וידחה בכל הקשור לשנים שקדמו לכך. במקביל, משבית הדין האזורי לא התיחס לסוגיית הזכאות לעתיד, יוחזר הנושא להכרעת בית הדין האזורי בשים לב לכלל נסיבות העניין לרבות הסכמת הצדדים בפתח הדיון לפיה לא התקיימו ביניהם יחסי שותפות אלא יחסי עבודה בלבד''.
2. הצדדים קיבלו את הצעת בית הדין. ניתן בזה תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים. אין צו להוצאות בערעור.
18. ביום 9.3.2021 הוגשו סיכומים מטעם טנר וביום 7.5.2021 הוגשו סיכומי כנען, בכל הנוגע לעילה שעניינה זכאות טנר לעמלות לאחר סיום יחסי העבודה, כפי שיפורט להלן.
טענות טנר
19. לטענת טנר ביום 1.7.2009 הוא וכנען חתמו על הסכם במיזם שיקימו יחד לתיווך בביטוחים בתחום הבריאות. מהוראות ההסכם עולה באופן חד משמעי שהצדדים התקשרו ביניהם ביחסי עובד-מעסיק וכן בשותפות בהכנסות/עמלות המיזם המשותף. לטענתו הצדדים הסכימו כי חלוקת ההכנסות/העמלות במיזם תהיה כך שטנר יהא זכאי ל 25% מהכנסות/עמלות המיזם המשותף, וכנען ל-75% מהכנסות המיזם המשותף, וזאת מאחר שהוסכם שכנען תישאנה בהוצאות ובתשלומים. עוד לטענתו הסכימו הצדדים כי במקרה של הפסקת התקשרות ביניהם, תבוצע חלוקת העסקים המבוטחים ולגבי כל העסקאות המשותפות שהחלו ממועד החתימה על ההסכם ועד מועד הפסקת ההתקשרות, כנען תמשכנה לשלם לתובע שכנגד עמלות בהתאם לחלקו במיזם המשותף, ומפנה בהקשר לסעיף 15.3 להסכם.
20. עוד טוען טנר כי בהתאם לפסיקה, ההכרעה בשאלת זכאותו של עובד לעמלות לאחר סיום ההעסקתה תיעשה על דרך פרשנות ההסכם והנסיבות.
21. לטענתו סעיף 15 סעיף קטן 3 להסכם מחולק לשני חלקים. החלק הראשון של הסעיף קובע את חלוקת העסקים המבוטחים בהתאם לשייכותם במקרה של הפסקת ההתקשרות. החלק השני של הסעיף קובע את חלוקת העמלות לגבי העסקאות במקרה של הפסקת ההתקשרות.
22. עוד לטענת טנר חוק הודעה לעובד קובע כי במקרה של מחלוקת בין עובד למעסיק לעניין תנאי העסקתו של עובד המפורטים בסעיף 2א לחוק, ככל שמעסיק לא מסר לעובדו הודעה שהוא חייב במסירתה, תהיה חובת ההוכחה על המעסיק בדבר העניין השנוי במחלוקת.
23. בנוסף לטענתו בהתאם לסעיף 25 לחוק החוזים, אומד דעתם של הצדדים יבחן בראש ובראשונה על פי לשון החוזה ומתוכו, ורק אם אין לשון החוזה ברורה, יש לפרשו כפי שמשתמע מתוך הנסיבות. ביום 18.12.2016 קבע בית הדין כי נדמה שמלשון סעיף 15 סיפא להסכם עולה כי לטנר לא תהיה "בעלות" (ולו חלקית) על הלקוחות החדשים (למעט אלו שסווגו במפורש בזמן אמת כלקוחותיו), במובן זה שהוסכם לכאורה כי הלקוחות לא יועברו לטיפולו בסיום ההתקשרות, אלא כי לאחר סיום ההתקשרות הוא ימשיך להיות זכאי לחלקו בעמלות בגין אותם לקוחות. לטענתו מטענותיה של כנען במסגרת התביעה שהגישה עולה שאף לשיטתה ההסכם שנחתם צופה פני עתיד.
24. לטענת טנר בכתב התביעה שכנגד הודגש כי לאחר מתן החשבונות שהתבקשו, התובע יתקן את סכום תביעתו על מנת שתעמוד ביחס ישיר להיקף הסכומים להם זכאי התובע בגין חלקו בהכנסות המיזם המשותף וכן בגין עמלות ביטוח ימי מחלה שהנתבעת לא העבירה לתובע (סעיף 140 לכתב התביעה שכנגד).
25. עוד לטענתו ניתן ללמוד מהתביעה למתן חשבונות כי רק ריכוז העמלות שהתקבלו בגין ביטוח ימי מחלה הוגבלו לשנים 2009-2016 וכי כל שאר המסמכים שנתבקשו לא הוגבלו בזמן.
26. ביום 1.8.2017 בית הדין קבע כי בכפוף להכרעה בעניין זכאותו של התובע לשותפות ברווחים/בהכנסות, בהמשך ההליך ינתן צו לחשבונות. לטענת טנר גם מהחלטה מיום 23.12.2018 ניתן ללמוד כי בית הדין הבין כי ישנה תביעה צופה פני עתיד, כי יש צורך בקבלת נתונים לתקופה שלאחר סיום העסקתו של טנר וכי יש צורך בהכרעה שיפוטית תוך יצירת מתווה הצהרתי צופה פני עתיד.
27. עוד לטענתו אף מהחלטת בית הדין מיום 23.1.2019 עולה כי ישנה תביעה צופה פני עתיד וכי בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים התובע שכנגד זכאי לחלקו בהכנסות העתידיות שמקורן בעבודה שביצע בתקופת העסקתו בכנען.
28. לאור האמור מבקש טנר לקבוע כי הוא זכאי לחלקו בעמלות המיזם המשותף, לגבי כל העסקאות המשותפות שהחלו ממועד החתימה על ההסכם ועד מועד הפסקת ההתקשרות, לתקופה שמיום סיום יחסי העבודה ואילך.
טענות כנען
29. לטענת כנען, מאחר שהערעור בסוגית קבלת חשבונות בגין התקופת שלאחר סיום העסקתו לא התקבל, בית הדין אינו אמור לשנות את תוצאות פסק הדין או להכריע האם טנר זכאי לסכומים כלשהם בגין התקופה לאחר סיום העסקתו (הכרעה שמקומה בפסק דין סופי) אלא האם הוא זכאי לקבלת חשבונות בגין תקופה זו, שכן מדובר בפסק דין חלקי בתביעה למתן חשבונות.
30. לטענת כנען הכרעה בנושא זה כבר ניתנה באופן אופרטיבי, שכן בית הדין הורה על מתן חשבונות ביחס לשנים 2015-2016 בלבד, עם זאת, בהתאם לפסק דינו של בית הדין הארצי חסרה קביעה ברורה ומהותית בנושא, ולשם כך הוחזר פסק הדין לבית הדין האזורי.
31. לטענת כנען התובע נמנע מלערער על פסק הדין החלקי בהינתן "החבילה הכוללת" המאזנת בין ההיבטים השונים. לטעתן פסק הדין החלקי מלמד כי בין הדין הכיר בכך שאין המדובר בהליך בו ניתן לפסוק באופן משפטי גרידא, ועל סמך הסכם ההתקשרות בין הצדדים וכי התנהלות הצדדים משך שנים ואופי המחלוקת ביניהם מחייבות פרשנות יצירתית המאזנת בין זכויות הצדדים.
32. לטענת כנען אין לבצע כל שינוי בתוצאות פסק הדין החלקי בשלב זה, מעבר להבהרה הטכנית הנדרשת בהתאם לפסק דינו של בית הדין הארצי בכל הנוגע לזכאות טנר לקבלת חשבונות בגין השנים לאחר סיום העסקתו.
33. לטענת טנר הדברים ברורים באופן מהותי ולו מפאת הכלל הפרשני מכלל ההן למדים לאו, קרי ממילות פסק הדין החלקי לפיהן "אשר על כן כנען תעביר לטנר בתוך 30 יום את כל החשבונות שביקש כמפורט בסעיף 138 לכתב התביעה ביחס לשנים 2015-2016, כלומר כנען לא נדרשת להעביר לטנר את החשבונות בגין שנים אחרות.
34. עוד לטענת כנען בדרישה לחתימה על פסיקתא ביקש טנר לקבל מסמכים עד שנת 2018, בסיכומיו בתביעה למתן חשבונות ביקש לקבל מסמכים עד שנת 2019 ובערעור לבית הדין הארצי ביקש לקבל מסמכים ממועד סיום העסקתו ועד היום, דהיינו שנת 2020.
35. לטענת כנען טנר נאחז בנוסח ההסכם לביסוס טענותיו, על אף חוסר ההיגיון בהסכם שאינו משקף את כוונת הצדדים ועל אף העובדה שהתנהלות הצדדים לאורך השנים היתה מנותקת מהאמור בהסכם.
36. עוד לטענתה לפי סעיף 14 להסכם טנר היה זכאי לקבלת שיעור של 25% מהכנסות ככל שיהיו, לאחר ניכוי עלות מעביד בגין העסקתו וכן ניכוי כל תשלומי החובה בגין העסקתו לרשויות. כך, ברור כי כאשר אין עלויות מעביד בשל היעדר העסקה, טנר לא יהא זכאי לשיעור כלשהו מההכנסות. בנוסף גם בתקופה בה טנר הועסק, הרי שבהתאם לנתוני ההכנסות עולה כי טנר חב לחברה כספים.
37. עוד לטענת כנען אין היגיון כלכלי לקיומו של הסדר שכזה לאחר תום יחסי העבודה, ככל שייקבע כי טנר זכאי להכנסות באותו שיעור לאחר סיום העסקתו, וללא ניכוי של עלויות מעביד ירוויח יותר לאחר סיום יחסי העבודה. לאור האמור לא ניתן להתבסס על ההסכם לשם הכרעה במחלוקת.
38. לטענתה טנר מעולם לא היה שותף בחברה ולא היתה כוונת הצדדים כי יהיה שותף במובן המשפטי, התנהלותה עם שותפיה היתה שונה בתכלית, החברה הוכיחה כי אין הגיון כלכלי בתשלום 25% מההכנסות לטנר וכוונת הצדדים היתה למונח רווח ולא הכנסה, בפרט עת מדובר בעסק בתחום הביטוח שכן עמלות בענף הביטוח ובכלל נגזרות מרווחים ולא מהכנסות.
39. עוד לטענת כנען הוכח כי טנר לא ערך רישום של לקוחות "חדשים" של המיזם שכן גייס מספר זניח של לקוחות ובפועל שימש בעיקר כגורם תפעולי ומנהל אופרטיבי של המיזם. לטענת כנען אין המדובר על תשלום עמלות על עבודה שביצע טנר במלואה כעובד שעה שהוכח כי הכנסות החברה מקורן בלקוחות שגייסה ללא כל מעורבות וערך מוסף של טנר.
40. בנוסף לטענת כנען בית הדין פירש את ההסכם באופן שיוצר איזון בין לשון ההסכם מחד והתנהלות הצדדים מנגד. בית הדין קבע כי מעמדו של טנר הוא של עובד, עם זאת, עת הכריע כי 25% נגזרים מהכנסות ולא מרווח, היה עליו לצמצם את היריעה ולפרשה באופן סביר הלוקח בחשבון את כלל הנסיבות ולכן, בין היתר, תחם את התקופה בגינה יהא טנר זכאי לחלקו מהכנסות החברה.
41. לעניין החלטת בית הדין מדצמבר 2018 בעניין פסיקתא טוענת כנען כי מדובר בהחלטה שאינה רלוונטית שכן הוגשה בר"ע על החלטה זו והערעור התקבל ולפיכך הצטמצמה המחלוקת רק לסעדים שנדרשו בתביעה למתן חשבונות – קרי העברת מסמכים ביחס לשנים בהן הועסק טנר.
42. עוד לטענת כנען אין ממש בטענה לפיה תביעת החברה מעידה כי אף לשיטתה ההתחשבנות בין הצדדים הינה גם לאחר סיום ההעסקה, שכן אינה מבוססת על הסכם ההתקשרות אלא על טענה כי טנר אחראי להפסדי המיזם לאור התנהלותו.
43. בנוסף לטענת כנען דרישת טנר לקבלת מסמכים ונתונים בגין תקופה לאחר סיום העסקתו אינה סבירה אף בהתייחס להתנהלותו החמורה והיותו מתחרה של החברה ואין הגיון לאשר לטנר גישה לנתונים מסחריים רגישים סודיים בגין הכנסותיה של החברה בשנים שלאחר סיום העסקתו.
44. עוד לטענת טנר החברה העבירה לטנר (ושיאים) 5 לקוחות קולקטיביים משמעותיים. בית הדין התייחס לעניין במסגרת החלטה מיום 7.2.2017. ככל שיוחלט לאשר לטנר קבלת חשבונות בגין תקופה לאחר סיום העסקתו, תדרוש החברה כי טנר יציג פירוט של הכנסותיו מ 5 הלקוחות הקולקטיביים שהועברו לטיפולו ולקוחות פרט של קולקטיב זרעים גדרה, לשם ביצוע התחשבנות כוללת וכן את ההכנסות מהלקוחות אותן גזל מהחברה מאז עזיבתו.
45. עוד לטענת כנען אף מטעמים פרקטיים אין הצדקה להרחבה היריעה ולאפשר לטנר לקבל נתונים ומסמכים ואין צורך באלה כדי להכריע במחלוקת. במסגרת ההליך החברה הציגה מידע רב ונתונים מהימנים בדבר הכנסות והוצאות המיזם הרלוונטיות להכרעה ובפרט דוח "דלויט" המפרט את ההכנסות וההוצאות בשנים הרלוונטיות. בנוסף החברה הגישה תצהיר מטעם רו"ח שוורץ עליו נחקר ואף הוגשו ב2/2018 ניירות העבודה שעמדו בבסיס הדוח. עוד הוגש תצהיר מטעם מר נתן דולב שנתן לחברה שירוצים כיועץ והסביר כיצד נשלפו הנתונים בדבר הכנסות החברה ממיזם הבריאות בשנים הרלוונטיות מחברת הביטוח "מגדל", אשר עמדו בין היתר בבסיס דוח דלויט. מנגד טנר לא פעל להשגת מסמכים במועד המתאים. כמו כן, התביעה למתן חשבונות נזנחה והועלתה בשלב מאוחר.