הטענות בערעור
3. גנז (המערער) טוען בפנינו כי סעיף 9 לחוק המקרקעין חל בעניינו, וכי הוא זכאי מכוחו לסעדים שביקש. לטענתו, קביעתו של בית-המשפט המחוזי כי רשלנותו פוגעת בזכויותיו כלפי אפק, וכי שיקולי צדק מונעים את אכיפת התחייבותו של אפק כלפיו, אינה עומדת במבחן פסיקתו של בית-המשפט העליון. גנז טען גם לעניין הוצאות שהושתו עליו. נוטריקון (המשיבה 2 לפנינו) טוענת כי אין היא בעלים של המקרקעין, ואין היא יכולה להיענות לתביעתו של גנז לרישום המקרקעין על שמו. כן תומכת היא בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי לעניין רשלנותו של גנז ולעניין אי-אכיפת ההתחייבות כלפיו. אפק תומך יתדותיו בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. הוא מוסיף כי העיסקה בין נוטריקון לגנז לא דווחה לרשויות המס, ועל-כן אינה חוקית. לטענתו, שיקולים של צדק (כאמור בסעיף 3(4) לחוק התרופות) מחייבים אכיפת החוזה עמה.
--- סוף עמוד 393 ---
בריטיש (המצויה בפירוק) הודיעה לנו כי היא מכרה את המקרקעין לנוטריקון, ואין לה כל עניין בתיק.
אפיון החוזים של נוטריקון
4. המשימה הראשונה המוטלת עלינו היא באפיון החוזים אשר נוטריקון כרתה עם גנז ועם אפק. כל סוגיו של הסדר ודיניו שלו (ראו: ע"א 4796/95 אלעוברה נ' אלעוברה [1], בעמ' 676; ש' לרנר "המחאת חיובים" דיני חיובים – חלק כללי [35], בעמ' 89). כך למשל לא הרי הדין אם נוטריקון המחתה את זכותה פעמיים, כהרי הדין אם נוטריקון התחייבה למכור את זכותה לקונים שונים. במקרה הראשון עניין לנו בשאלות של "שוק פתוח" (סעיף 4 לחוק המחאת חיובים, תשכ"ט-1969). במקרה השני עניין לנו בשאלות של "עסקאות נוגדות" (סעיף 9 לחוק המקרקעין; סעיף 12 לחוק המיטלטלין, תשל"א-1971). הפתרון לפי כל אחת מהמערכות הנורמטיביות הללו עשוי להיות שונה. מהו ההסכם אשר כרתה נוטריקון בפרשה שלפנינו? שאלה זו רלוונטית בענייננו, שכן ביחסים שבין בריטיש לנוטריקון בריטיש משתפת פעולה עם נוטריקון, וכל צו שיינתן כנגד נוטריקון יכובד על-ידי בריטיש.
5. אפיונו של החוזה – או אם תרצו סיווגו – נקבע בראש ובראשונה על-פי לשון החוזה ותכליתו. עניין לנו בפירוש החוזה במגבלות הדין (ראו א' ברק פרשנות במשפט, כרך ד, פרשנות החוזה [36], בעמ' 55). בחינתם של שני החוזים שכרתה נוטריקון מלמדת, כי נוטריקון התחייבה למכור את המקרקעין לגנז (בחוזה הראשון) ולאפק (בחוזה השני), ולא את ההתחייבות של בריטיש כלפי נוטריקון. הדברים נאמרו במפורש בשני החוזים. בחוזה עם גנז נאמר כי "המוכר מתחייב למכור ולהעביר" את המקרקעין לגנז. בחוזה עם אפק נאמר כי "המוכרים מוכרים בזה לקונה והקונה קונה בזה מהמוכרים את החלקות". גם נסיבות כריתת החוזים מובילות לאותה מסקנה עצמה, ולפיה נוטריקון נטלה על עצמה למכור לקונים ממנה את המקרקעין. נמצא כי נוטריקון – אף שאינה הבעלים של המקרקעין (בהיעדר רישום) – נטלה על עצמה התחייבות להעביר בעלות במקרקעין לגנז ולאפק, והיא מסוגלת לקיים התחייבותה זו לאור עמדתה של בריטיש.