גם דעתי-שלי היא, כי המושג תום-לב הינו מושג "סובייקטיבי", והרי זה פשוטו של מקרא. אכן, ניתן לעשות שימוש במבחנים "אובייקטיביים" כדי לנסות ולברר אם פלוני עשה "בתום לב" – שאם רוב בני-אדם לא היו נוהגים כמותו "בתום לב", הנטל שייפול על שכמו להפריך את החזקה שתעלה נגדו יהא נטל כבד – ואולם בסוף-כל-הסופות תוכרע שאלת תום-לבו של אדם על-פי הנעשה בלבו פנימה; בלבו של האדם, ולא בדעתו של בית-המשפט לאחר שיפעיל אמות-מידה ראויות לחברה בישראל.
6. בדנ"פ 2316/95 גנימאת נ' מדינת ישראל [28], בעמ' 639-640, עמדתי על השפה כאמצעי-קשר בין אדם לרעהו ועל הצורך המוּבְנֶה ליתן למילות-חוק פירוש כמקובל (בכפוף, כמובן, לעקרונות פרשנות נדרשים). באותו עניין הזכרתי את פרשת מגדל בבל, והוספתי כי "דיברה תורה בלשון בני אדם, ואם תורה כך – חוק יסוד לא כל שכן" (שם [28], בעמ' 640). מאותו טעם עצמו התנגדתי בזמני למושג "שיהוי אובייקטיבי", שהמושג "שיהוי" משמיע מתוכו אך-ורק שיהוי "סובייקטיבי"; ראו בג"ץ 2632/94 דגניה א', אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' שר החקלאות [29], בעמ' 741-744. מאותו טעם אף לא הסכמתי כי פירוש התיבה "הסכם" המופיעה בסעיף 15 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, פורשת עצמה על "מעין-הסכם" (quasi-contract) שאין הוא אלא תבנית לעילה בעשיית עושר ולא במשפט; לאמור: הסכם הוא הסכם – גם אם הסכם מכללא הוא – ופירוש המושג "הסכם" הוא כפשוטו, ואין להפקיעו ממקומו: דנ"א 1558/94 נפיסי נ' נפיסי [30], בעמ' 615-617. ראו עוד והשוו פרופסור מ' שאוה "יחסי ממון בין בני-זוג שנישאו בחוץ-לארץ כשמקום מושבם בשעת עריכת הנישואין היה במדינה זרה" [89], בעמ' 586-590. כך באותם מקרים, כך גם בענייננו.
המושג "תום לב" הינו, מעיקרו, מושג סובייקטיבי, ולדעתי אין להכניס בו מה שאין בו מטבע ברייתו. אני ער, כמובן, לכך שתחומי התפרשותו של המושג "תום לב" יכולים שיהיו שונים מעניין לעניין, על-פי הקשר הדברים וסוג הנושא (ראו דברים שכתבתי
--- סוף עמוד 253 ---
בדנג"ץ 4601/95 סרוסי נ' בית-הדין הארצי לעבודה [31]). כוונתי היא, בעיקר, להבחנה הנדרשת מעצמה בין סוגים שונים של זכויות וכן בין מינים שונים של זכויות מאותו סוג עצמו (ראו והשוו ע"א 1212/91 קרן לב"י נ' בינשטוק [32], בעמ' 722-723). ואולם, יהא אשר יהא תחום הפרישה של "תום לב", לעולם – לדעתי – עניינו בלבו של אדם, במצב דעתו, ולא בעקרונות ובסטנדרדים לבר-לבו ולבר-דעתו.