--- סוף עמוד 267 ---
ואולם נדע ונזכור כי פירוש משפטי הינו – תמיד ולעולם – יצירה משפטית, יצירה ערכית, חלק בלתי נפרד "מתרבותם של עם ומדינה".
ראו עוד והשוו: ע"פ 4675/97 רוזוב נ' מדינת ישראל [50], בעמ' 358; בג"ץ 6971/98 פריצקי נ' ממשלת ישראל [51], בעמ' 785-790.
בית-משפט הוא אפוא רקמה חיה, ודין הבא בתוכו יעובד עד שתצא הכרעת-דין. העיבוד יהא בצדק וביושר, בערכים ובעקרונות, בקנון הפרשנות הכולל ובהתאמת כל אלה למקרה שלפני בית-המשפט.
24. משנתמנה פלוני שופט, מצהיר הוא הצהרת אמונים בזו הלשון (סעיף 6 לחוק-יסוד: השפיטה):
אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, לשפוט משפט צדק, לא להטות משפט ולא להכיר פנים.
שבועה זו מכילה יסודות אחדים, ומכולם ביקשנו לעמוד על חובתו של השופט לשמור אמונים לחוקי מדינת ישראל ולשפוט משפט צדק. שופט שומה עליו לעשות ככל-יכולתו לשלב ולמזג בין השניים – בין החוק לבין משפט הצדק, וסדק – או סדק-לכאורה – כי ייגלה בין שני אלה שומה על השופט לעשות לגישור ולפישור בין השניים, מתוך מודעות כי החוק נועד למקרה ה"ממוצע" וכי יש שמערכת המוצגת לפניו היא כה רחוקה מן ה"ממוצע" עד שיש להשלים מעט, לחסר מעט, "לפרש" על-דרך שלא תביא לעוול, למשפח, לאבסורד. וכדבריו של השופט ברנזון בפרשת בן שחר [35] (שם, בעמ' 96), דברים שכבר הבאנו פעם אחת למעלה:
הסמכות הטבעית שמדובר בה במשפט זה אינה אלא אותה סמכות מינימלית בעניני נוהל, יעילות המשפט וצדקתו הדרושה לבית-המשפט כדי שיוכל למלא את התפקיד שלמענו הוא קיים: עשיית משפט צדק. סמכות זו היא הביטוי החיצוני לחוש הצדק הפנימי שהשופט ניחן בו והנותן לו פורקן בעשיה היומיומית שלו.
דברים אלה שהורנו השופט ברנזון יתפשו, ובעוז, גם בנושא הסעדים שבית-משפט אמור ליתן למתדיינים לפניו. ראו עוד י' אנגלרד מבוא לתורת המשפט [73], בעמ' 92 ואילך.
--- סוף עמוד 268 ---
25. בנושא שיקול-דעתו של בית-המשפט להחיל דין ולעשות משפט צדק – דגש על משפט צדק – אין בדעתנו להרחיק לכת יתר-על-המידה ולהכניס עצמנו בגופו של המשפט המהותי. כל שמבקשים אנו עתה הוא, לחסות תחת כנפי הסמכות המוקנה לבית-משפט מטבע ברייתו לא אך ענייני נוהל וסדר דין במובנם המצומצמם, אלא גם שיקול-דעת בנושא הסעד שבעל-דין יזכה בו.
סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 מסמיך כל בית-משפט בעניין אזרחי להעניק כל סעד שיראה לנכון. ובלשון החוק: