74. ולסיום אוסיף שלא נעלם מעיניי כי על פי דו"חותיה הכספיים של המשיבה מרבית חדרי הריכוז הם מן התקופה שלאחר תיקון 25, ולפיכך מצופה היה שרובם יהיו חדרי ריכוז "מוסדרים" בעוד שהדו"חות מציינים כי "לגבי רוב הנכסים אין הסדרת זכויות בכתב עם בעליהם". ואולם אין די בעובדה זו, ובהעדר תשתית עובדתית הולמת, כדי להוביל למסקנה לה טוען המבקש ולפיה על
--- סוף עמוד 29 ---
המשיבה לשלם דמי שימוש לבעלי המקרקעין. המבקש לא הצביע, כאמור, ולו על חבר קבוצה אחד, הטוען כי המשיבה מחזיקה בחדר ריכוז במקרקעיו ללא הסכמתו. כפי שצוין לעיל, אף לא ניתן לבסס עילת תביעה לכאורית נגד המשיבה מבלי לברר את מערכת הנסיבות הקונקרטיות הרלוונטיות להקצאת כל חדר ריכוז, לרבות שאלת קיומו של הסדר מוסכם בין בעלי המקרקעין ובין המשיבה.
סוף דבר
75. לסיכום, המבקש לא הוכיח קיומה של עילת תביעה אישית או ייצוגית שיש אפשרות סבירה שתוכרע לטובת הקבוצה. לפיכך, דין בקשת האישור להידחות.
המבקש ישלם למשיבה את הוצאות ההליך בסך 40,000 ₪.
מזכירות בית המשפט תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים וכן ליועץ המשפטי לממשלה (באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים).
ניתן היום, כ"ב אדר תש"פ, 18 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.
גילה כנפי שטייניץ