בית המשפט המחוזי בירושלים
ת"צ 17926-12-17 דגני נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ
18 מרץ 2020
לפני כב' השופטת גילה כנפי-שטייניץ, סגנית נשיא
בעניין:
נתן דגני
ע"י ב"כ עוה"ד רם גורודיסקי
המבקש
נ ג ד
בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אייל בליזובסקי
המשיבה
בהתייצבות:
היועץ המשפטי לממשלה
ע"י פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)
פסק דין
1. לפניי בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה בטענה שהמשיבה מחזיקה בחדרוני תקשורת ("חדרי ריכוז") בבניינים שונים ברחבי הארץ מבלי לשלם לבעליהם דמי שימוש. זאת, לפי הנטען, בניגוד לדין.
--- סוף עמוד 3 ---
הבקשה לאישור תובענה ייצוגית
2. המבקש הוא הבעלים של דירת מגורים בבית משותף ברח' לוי אשכול 24 בירושלים, אשר הוקם בשנות השבעים של המאה הקודמת, ואשר לדירתו צמודים 7/60 חלקים של הרכוש המשותף. חלק מהרכוש המשותף הוא חדרון תקשורת המצוי בקומת הקרקע של הבנין (אשר צוין כ"חדר טלפון" בתשריט הבית המשותף נספח 3 לבקשת האישור).
3. המבקש טוען שהחל ממועד בלתי ידוע, בסמוך להקמת הבניין, מחזיקה המשיבה בחדרון ומפעילה בו ציוד תקשורת, ככל הנראה לצרכים שכונתיים ולא רק לשימושם של בעלי הדירות בבנין. צוין כי "במשך תקופה כלשהי" שילמה המשיבה לוועד הבית של הבית המשותף דמי שימוש בגין החדרון (המבקש צירף לבקשת האישור שורה של מסמכים המעידים על תשלומים שונים ששילמה המשיבה לוועד הבית) אך חדלה מכך לפני שנים, ומאז 2009 אין המשיבה משלמת עבור שימושה בחדרון ואף אינה משלמת חלק בחשבון החשמל של הרכוש המשותף בבנין. כן נטען כי אלמלא שימושה של המשיבה בחדרון ניתן היה לעשות בו שימוש מועיל לטובת בעלי הדירות בבנין.
4. המבקש מציין בבקשתו כי מבדיקה שערך עלה שהמשיבה מחזיקה במאות חדרונים דומים ברחבי הארץ. חדרונים אלה מכונים "חדרי ריכוז", ועל פי דו"חותיה הכספיים השנתיים של המשיבה הם משמשים אותה כ"חדרים לכבלים ומיתקנים לצרכי תקשורת שכונתיים". על פי דו"חות אלה גדל מספרם של חדרי הריכוז שבהחזקת המשיבה מ-330 חדרים בשטח של 4,400 מ"ר בשנת 2008 ועד ל-1,160 חדרים בשטח של 18,000 מ"ר בשנת 2016. צוין באותם דו"חות, כפי שהובאו בבקשת האישור, כי "לגבי רוב הנכסים אין הסדרת זכויות בכתב עם בעליהם (כגון: המינהל, גורמים מיישבים, יזמי הפרויקטים שבהם נמצאים הנכסים, וועדי בתים). להערכת החברה ועל בסיס ניסיון העבר, הדבר אינו יוצר חשיפה מהותית".
5. המבקש מציין כי על פי דו"חותיה הכספיים של המשיבה עולה מספרם של חדרי הריכוז שאינם מוסדרים בהתמדה מידי שנה (כ-50 עד 100 חדרים בשנה), ומצופה היה מן המשיבה לפעול להסדרת הזכויות בהם ולמתן תמורה ראויה לבעליהם. ואולם, כך נטען, המשיבה בוחרת במודע שלא לעשות כן, תוך ניצול חוסר מודעותם של בעלי החדרים לזכותם לקבל תשלום עבור השימוש בקניינם. עוד צוין כי גם אם מתקני התקשורת בחדרי הריכוז הוקמו כדין, אין בכך כדי לפטור את המשיבה מלשלם לבעלי המקרקעין עבור שימושה בקניינם.