70. המבקש מוסיף וטוען כי אין לראות בהסכמת בעלי המקרקעין להנחת תשתיות במקרקעיהם משום הסכמה, לאור פערי הכוחות שבין הצדדים, ולאור העובדה שהסכמת הבעלים
--- סוף עמוד 28 ---
להעמדת חדרי הריכוז לשימושה של המשיבה מהווים תנאי לקבלת שירותי תקשורת. אין לקבל את טענתו. מן הבחינה הנורמטיבית בחר המחוקק לעגן את הכניסה למקרקעין פרטיים על הסכמת בעל המקרקעין חרף פערי הכוחות האפשריים ביניהם (ור' הצהרת ב"כ המבקש שאין הוא משיג על תוקפם של ההסדרים החוקיים שבענייננו, בעמ' 11 לפרוטוקול), ויש לזכור כי גם למשיבה יש ענין מסחרי לספק את שירותיה לבעלי המקרקעין. מן הבחינה העובדתית לא הובאה כל ראיה, ואף לא טענה, לכפיית הכניסה למקרקעין פרטיים ע"י המשיבה ע"י שימוש בכוחה העודף או לטענה כי הסכמה שניתנה ע"י בעלי מקרקעין לאו הסכמה היתה. טענה זו טעונה בסיס עובדתי שלא הובא וההיפך הוא הנכון. הוכח שהמשיבה נאותה לשלם לנציגות הבית המשותף בו מתגורר המבקש תשלומים לאורך שנים בגין שימושה בחדר הריכוז, אף שזה הוקם בתקופה שלפני תיקון 25.
71. ניתן לסכם ולומר שהמבקש לא הניח כל בסיס לטענה שהמשיבה עושה שימוש בחדרי הריכוז שלא כדין, ולא הראה כי עומדת לו עילת תביעה נגד המשיבה, בין עילת תביעה אישית ובין ייצוגית. המבקש לא ביסס קיומה של זכות משפטית גורפת לדמי שימוש העומדת לחברי הקבוצה הנטענת, הן לגבי חדרי ריכוז שהוקמו לפני תיקון 25, והן לגבי חדרי ריכוז שהוקמו אחריו מעבר לזכות לדמי שימוש הנובעת מהסדרים פרטניים שנכרתו בין המשיבה לבעלי מקרקעין פרטיים שונים (ושאותם הוציא מן הקבוצה). המבקש אף לא הביא, כאמור, ולו חבר קבוצה אחד, הטוען לשימושה של המשיבה במקרקעיו שלא כדין.
72. המבקש ביסס את חובת תשלום דמי השימוש על העילה של עשיית עושר ולא במשפט. יש לדחות גם טענתו זו. הבסיס לתביעה על פי עילה זו הוא קבלת טובת הנאה שלא על פי זכות שבדין. ואולם, המבקש לא הוכיח ששימושה של המשיבה בחדרי הריכוז אינו כדין או חורג מן ההרשאה שניתנה לה בחקיקה או בהסדריה עם בעלי המקרקעין (והשווה: ענין אבן זוהר, פסקה 11 לפסק דינו של כב' השופט ס' ג'ובראן). גם עילת התביעה הנזיקית לא הוכחה כל עיקר.
73. אף לא הוכח קיומן של שאלות המשותפות לחברי הקבוצה, זאת לאור השונות הקיימת בין חדרי הריכוז. חדרי הריכוז הוקמו או הוקצו במועדים שונים, על פי הסדרים חקיקתיים שונים, ועל פי הסדרים מוסכמים שונים בין המשיבה לבין בעלי המקרקעין. כפי שטוענת המשיבה, לא ניתן לבסס עילת תביעה לכאורית נגד המשיבה מבלי לברר לגבי כל חדר ריכוז את מערכת הנסיבות הקונקרטיות הרלוונטיות לגביו ובין היתר, מועד הקמת הבנין והאם נערך הסדר מוסכם בין המשיבה לבין בעלי המקרקעין בהתייחס להקצאתו.