--- סוף עמוד 27 ---
ואשר צורפו לתשובתה, חלקם בתשלום וחלקם ללא תשלום, כדי לסתור את הטענה שענייננו בהסדר שלילי ולא בהסדר חסר, כטענת המבקש (ס' 32 – 34 לסיכומיו). כפי שצוין לעיל, משא ומתן זה, כמו גם תשלום דמי שימוש במקרים מסוימים בעקבותיו, עולה בקנה אחד עם הוראות חוק התקשורת כפי שפורטו לעיל, והסכמים אלה שבין המשיבה לבעלי המקרקעין, הם הבסיס המשפטי לשימושה של המשיבה בחדרי הריכוז בהתאם להוראות חוק התקשורת ולתשלום דמי השימוש לבעלי המקרקעין.
69. לא נעלם מעיניי שהמשיבה טוענת, לא רק שההסדר החקיקתי העדכני שבחוק התקשורת אינו מטיל חובה על בעל רישיון לשלם לבעלי מקרקעין פרטיים דמי שימוש בגין שימושו במקרקעיהם, אלא גם שהוא שולל את זכותם של בעלי מקרקעין לתבוע דמי שימוש בגין הצבת תשתיות תקשורת במקרקעיהם. דומה כי זוהי גם עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה המציין שההסדר שבחוק נועד לפטור את בעל הרישיון מתשלום דמי שימוש בגין הקמת תשתית תקשורת, וכי בעלי המקרקעין הפרטיים אינם זכאים על פי דין לתשלום דמי שימוש כאמור (ר' ס' 3 סיפא וס' 60 לעמדת היועץ המשפטי לממשלה). לטעמי, עמדה פרשנית זו מצמצמת ומגבילה שלא לצורך את הוראות הדין המותירות את התקנת תשתיות התקשורת להסכמת הצדדים. כך, למשל, מסמיכה הוראת ס' 21ג(א) לחוק התקשורת את נציגות הבית המשותף (כמורשה של בעלי הדירות בבית המשותף), להיות צד "בכל משא ומתן" או "הסכם" עם בעל הרישיון, הוראות שלכאורה אינן מגבילות את תוכנו של ההסדר החוזי. דומה שהנחת המוצא העדכנית של חוק התקשורת היא שהנחת תשתית תקשורת האמורה לשרת את אותם מקרקעין בהם הונחה (במובחן מתשתית תקשורת האמורה לשרת מקרקעין אחרים) מיועדת לרווחת בעלי המקרקעין, ולפיכך הנחתה במקרקעין, לרבות שימוש במקרקעין לצורך הפעלתה, נתונה למשא ומתן מסחרי בין בעלי המקרקעין המעוניינים בשירותי התקשורת לבין בעל הרישיון, כבכל משא ומתן מסחרי. זאת בפרט לאור קיומם של בעלי רישיון נוספים המציעים שירותי תקשורת. גם הנחת תשתית תקשורת שנועדה לשרת מקרקעין אחרים נתונה, על פי החוק, למשא ומתן מסחרי, אולם במקרה זה בו העדר הסכמה עלול להשפיע גם על זכותם של צדדים שלישיים לשירותים חיוניים, נקבע מנגנון מתקן ע"י פניה של בעל הרישיון לבית המשפט. אוסיף כי ההסכמים השונים והמגוונים שכרתה המשיבה עם בעלי מקרקעין ואשר צורפו לתשובתה (נספחים 7-4), הכוללים תנאים שונים (היקף השטח שיוקצה למשיבה, זכות הגישה לבנין, תקופת ההסכם, טיב הציוד שיותקן, תניית ביטוח ועוד) וכן תשלומים שונים (ללא תשלום כלל, עם או בלי תשלום בגין צריכת חשמל, תשלום "דמי ניהול", תשלום חודשי לוועד הבית ועוד), מעידים שכך פירשה זאת גם המשיבה. מכל מקום, הכרעה בסוגיה זו אינה דרושה לצורך הדיון שלפנינו וניתן להותירה לעת מצוא.