52. התובעת גם ניהלה הליך פרטני מול רשם סימני המסחר כפי שפורט לעיל, כדי להותיר את סימן המסחר על כנו. ראינו, כי רשם סימני המסחר לא אישר תחילה סימן מסחר הכולל מלל נוסף "הבלתי יאמן – יאמן" משום שראה כי המלל מצוי בשימוש אצל גורם אחר. הרשם אישר גם מלכתחילה וגם בדיעבד לאחר הליך שיפוטי את המלל "מסרים מהיקום" אך רק כאחד משלושה אלמנטים המרכיבים את סימן המסחר הרשום של התובעת.
רשם סימני המסחר שהוא הגורם האמון על הנושא הבהיר בהחלטתו מיום 10.5.2021 כי "לא מצאתי כי בעלת הסימן הביאה ראיות לכך שהצרוף 'מסרים מהיקום' רכש אופי מבחין והוא מזוהה עמה". קביעה זו מדברת בעד עצמה והיא מצטרפת לאמור לעיל.
הרשם בשעתו לא ראה לנכון למחוק את צמד המילים "מסרים מהיקום" אך כן מחק את צרוף המילים "הבלתי יאמן – יאמן".
רשם סימני המסחר לא מצא כי הצירוף "מסרים מהיקום" רכש אופי מבחין באופן המזוהה עם התובעת כשהוא עומד לבדו, אך כן הכיר בו והתיר רישומו כסימן מסחר יחד עם מכלול האלמנטים. קביעה זו של רשם סימני המסחר מקובלת עלי ואני מאמצת אותה איפוא גם לענייננו.
53. לפיכך, אני קובעת, כי אין לראות את הנתבע כמי שהפר את סימן המסחר הרשום של התובעת בעצם השימוש שעשה במילים "מסרים מהעולם.
גניבת עין:
54. לאחר שמצאתי כי אין המדובר בהפרה של סימן מסחר, יש לבחון האם הנתבע ביצע כלפי התובעת עוולה של גניבת עין כאשר השתמש בצירוף "מסרים מהיקום" במדור שבמגזין "חיים אחרים".
55. עוולת גניבת עין מעוגנת בסעיף 1 (א) לחוק עוולות מסחריות תשנ"ט- 1999 וזו לשונו:
"לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר, או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר".
56. עוולת גניבת עין נועדה לאזן בין שני אינטרסים: מצד אחד האינטרס העסקי של עוסק אשר צבר מוניטין בעסקו, כדי למנוע מאחרים לנצל מוניטין זה תוך הטעיית הציבור לחשוב שהנכס שהוא מוכר או השירות שהוא מעניק, הם של העוסק בעל המוניטין. מצד שני, בית המשפט מביא בחשבון את הצורך להגן על ערכים חשובים נוספים ובהם: חופש העיסוק וחופש התחרות התורמים לפיתוח המשק ומשרתים את כלל הציבור (ראו דברי כב' השופט מלצר בבע"א 1248/15 Fisher Price Inc נ' דורון-ייבוא ויצוא בע"מ (נבו 31.7.2017) (להלן: "עניין פישר פרייס"), שם בפיסקה 4 בפסק דינו).
57. עוולת גניבת עין מותנית בהוכחת יסודות מצטברים של מוניטין; חשש סביר להטעיה של קהל הצרכנים, כי השירות או הנכס שמציע הנתבע הם למעשה שירות או נכס של התובע;