בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
ת"א 50124-06-19 טל נ' בן פורת 29 לאוגוסט 2021
לפני כבוד השופטת נועה גרוסמן
התובעת
איילת רונה טל
ע"י ב"כ עו"ד ענבר ברקוביץ אפרים
נגד
הנתבע
שחר בן פורת
ע"י ב"כ עו"ד סער גרשוני והילה נטע
פסק דין
התביעה:
1. לפני תביעה שעניינה הפרת סימן מסחר וגניבת עין. הסעד המבוקש הינו צו מניעה ופיצויים כספיים.
2. שני הצדדים משווקים מרכולת רוחנית. התובעת היא בעלת סימן מסחר רשום שמספרו 297926 אשר נרשם כדין ביום 7.9.2017 תחת השם "מסרים מהיקום", כולל שמה המלא - איילת רונה טל, ושרטוט גרפי של יד המחזיקה כדור בדולח (להלן גם : "שרטוט גרפי"). התובעת יצרה ערכת קלפי תיקשור תחת השם הנ"ל והיא משווקת אותו לקהל לקוחותיה.
כנטען בסעיף 5 לכתב התביעה, הנתבע פעל לאורך הזמן תחת השם המסחרי "טוהר" כמתקשר עם מספר ישויות העונות לשם זה.
3. התובעת טוענת, כי בחודש מאי 2017 לאחר שכבר החלה לפרסם את סימן המסחר ואת השם "מסרים מהיקום" העלה הנתבע מדור במגזין "חיים אחרים", שקהל היעד שלו פונה לאפיקי הרוחניות. המדור החדש של הנתבע פורסם גם כן תחת השם "מסרים מהיקום". במדור הנ"ל העביר הנתבע מסרים תחת השם "טוהר" ופרסם שירותים אישיים כולל יעוץ רוחני באמצעות קלפים.
4. לעמדת התובעת מדובר בשימוש בשמה המסחרי, דבר שעשוי להוות הטעייה כלפי לקוחות פוטנציאליים הצורכים את אותו תחום שירות. התובעת ביקשה לדבריה, לפתור את הנושא באופן ידידותי, פנתה טלפונית אל הנתבע וביקשה ממנו להחליף את שם המדור. לבקשת הנתבע העלתה את הדברים על הכתב ואף שלחה לו את סימן המסחר.
התובעת הופתעה לקבל תשובה מפרקליט של הנתבע אשר שלל את כל טענותיה. הנתבע עצמו השאיר את שם הטור "מסרים מהיקום" והמשיך לפרסם בו מאמרים ושירותי יעוץ ותקשור בעזרת הקלפים, הגם שמדובר בסימן מסחר רשום של התובעת.
התובעת לא פנתה מיד אל הערוץ המשפטי וניסתה שוב כוחה בפניה אל הנתבע במכתב שסומן כנספח ח' לכתב התביעה.
טענותיה נדחו ע"י ב"כ הנתבע במכתב נספח ט' לכתב התביעה.
5. התובעת טוענת, כי אין ממש בטענת הנתבע לפיה עשה כביכול שימוש במותג "מסרים מהיקום" הרבה לפני שהתובעת עשתה זאת. התובעת מציינת כי הטור "מסרים מהיקום" של הנתבע יצא לאור רק לאחר שהתובעת החלה לפרסם את צמד המילים ברבים ולאחר שרשמה עליהם סימן מסחר.
התובעת מוסיפה כי בעולם העיסקי – רוחני בו מתנהלים עסקיהם של שני הצדדים, צרוף המילים "מסרים מהיקום" הוא ייחודי לשירות שנותנת התובעת. לשיטתה, הנתבע ראה כי טוב וביקש להיבנות ממנה. לפני כן פרסם הנתבע רק בשמו ובשם קבוצת היישויות "טוהר" וציין כי מסריו הם "מסרים מטוהר" ולא "מסרים מהיקום". כאסמכתא צרפה כנספח י"א לכתב התביעה דף חיפוש תחת שמו של הנתבע ממנו עולה האמור לעיל.
6. התובעת גורסת, כי מדובר בשימוש אסור בסימן מסחר ועוולה מסחרית בניגוד להוראות סעיף 2 לחוק עוולות מסחריות התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות"). התובעת טוענת עוד כי מדובר אף בעוולת גניבת עין וכי מאחר ופנתה אל הנתבע שוב ושוב על מנת שיסיר את הפרסומים ולמרות שהיה מודע לטענותיה ולסימן המסחר הרשום הוא לא עשה כן, הרי לא עומדת לו הגנה של מפר תמים.
7. התובעת מוסיפה, כי אין לדעת כמה לקוחות הפסידה כתוצאה מהתנהלות זו של הנתבע ולפיכך יש מקום לתביעה נגדו גם מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט תשל"ט-1979 (להלן: "חוק עשיית עושר ולא במשפט").
8. מכאן התביעה, המבוססת על זכויות שהתובעת טוענת להן מתחום דיני הקניין הרוחני.
ההגנה:
9. הנתבע שולל את התביעה מכל וכל. לשיטתו, מדובר בחוסר הבנה בסיסי של התובעת במהות זכויות בקניין רוחני בכלל ובסימני המסחר הרשום בפרט.
10. לגופם של דברים, מסביר הנתבע, כי הוא עוסק שנים רבות בתחום ההילינג התקשור והאימון האישי, דהיינו בתחום חיבור גוף ונפש וחיבור בין האדם לבין היקום הסובב אותו. במסגרת זו מפרסם הנתבע מאמרים במגזינים ובכתבי עת שונים, היוצאים לאור בתחום התרבות הרוחנית. הוא אף הקים אתר תחת השם "טוהר – תקשור עם העולם שבפנים" בכתובת www.tohar.co.il.
לעומת זאת, התובעת מפרסמת עצמה בדף הפייסבוק "מטפלת אנרגטית הילרית ומתקשרת. מטפלת בכל אתגרי החיים: בעיות בריאות, זוגיות, שפע פרנסה ועוד, יוצרת את ערכת הקלפים 'מסרים מהיקום'".
11. לטענת הנתבע המילים "מסרים מהיקום" היו בשימוש אצלו עוד לפני התובעת. הוא והתובעת עושים בשימוש באותן מילים, באופנים שונים ובתחומים שונים.
אשר לטענה, כי לתובעת ישנו סימן מסחר רשום במילים אלה, סבור הנתבע כי סימן התובעת מוגן בצורתו המעוצבת בלבד, הכוללת גם את שם התובעת ושרטוט גרפי. הסימן הרשום מוגן רק כאשר הוא כולל את השרטוט הגרפי ואילו המילים "מסרים מהיקום" צריכות להישאר נחלת הכלל. לכן לטענתו, אין להעניק לסימן התובעת הגנה מעבר לאופן עיצובי הספציפי. מדובר במילים השגורות בפי העוסקים בתחום ואף משמשות כמילות מפתח לצורך חיפוש וקבלת מידע רוחני. לפיכך לא ניתן להפקיע מן הציבור בכלל ומן העוסקים בתחום בפרט את השימוש במילים הללו. הנתבע מצרף לאישוש טענתו צילומים מדפי אתרים שעלו בתוצאות החיפוש במילות המפתח "מסרים מהיקום", נספח 2 לכתב ההגנה.
12. הנתבע פרט בכתב הגנתו ובתצהירו, כיצד עשה במילים "מסרים מהיקום" שימוש קודם לשימוש שעשתה בהן התובעת.
לדבריו, במהלך עבודתו העיתונאית עמד בקשר עם עורכת הירחון העוסק בתחומי הרוח וסגנון החיים , "חיים אחרים" הגב' דפנה רובינסון. ביום 21.11.2016 פנה אליה בדואר אלקטרוני והציע לפרסם בירחון מאמרים מפי עטו בתחום התקשור. ההתכתבות נמשכה עוד ועוד ובסופו של דבר הוחלט כי הנתבע יפרסם מדור בעיתון וגובש השם "מסרים מהיקום". ראו נספח 4 לכתב ההגנה.
כבר עתה יוער, כי מנספח 4 עולה כי במייל ששלחה גב' רובינסון ביום 13.3.2017 היא הציעה שני שמות חלופיים: "מסרים מהיקום" או "מסרים מלמעלה" והנתבע הוא שהחליט לבחור בשם "מסרים מהיקום".
13. לטענת הנתבע בסעיף 30 לכתב התביעה, המדור פורסם לראשונה בגליון של חודש אפריל 2017. לאחר מכן פורסם מדור שני במסגרת ירחון חודש מאי 2017 וכך הלאה. בחודש אפריל 2019 המדור חדל מלהתפרסם בירחון.
צילום דפי הירחון, כאסמכתא לכך שהמדור הראשון פורסם בחודש אפריל 2017 צורף כנספח 5 לכתב ההגנה.
14. הנתבע מסכם ואומר, כי כבר במחצית חודש מרץ 2017 עלה הרעיון לשימוש במילים "מסרים מהיקום". השימוש בפועל בהן החל בשנת 2017. לעומת זאת, הוא טוען כי סימן המסחר של התובעת הוגש לרישום רק בחודש ספטמבר 2017 כאשר הרעיון הבשיל בה רק בחודש אפריל 2017. לכן, לטענתו, הנתבע עשה שימוש בצרוף המילים האמור עוד לפני השימוש שעשתה בהן התובעת ולפני אישור סימן המסחר. הנתבע עשה בהן שימוש בתחום העיתונות, תחום שונה משל התובעת, מדובר במילים הנוהגות במסחר בתחום הרוחני ולכן אינן זכאיות להגנה רחבה כזו שטוענת לה התובעת. הסימן נרשם באופן מעוצב כולל רישום ולכן המילים לבדן אינן זכאיות להגנה.
15. מכל האמור לעיל, עותר הנתבע לדחיית התביעה.
הסמכות העניינית:
16. הנתבע העלה טענת סף, של העדר סמכות עניינית.
טענה זו לא מצאה ביטוי בכתב ההגנה והועלתה לראשונה בישיבת קדם המשפט מיום 19.1.2020. הטענה נדחתה על ידי בו ביום. הנתבע חזר על טענה זו בבקשה מספר 7 מיום 11.5.2020 כאשר הבקשה נסמכה על פסק דינו של בית המשפט העליון מיום 7.5.2020 בתיקים מאוחדים רע"א 6500/19 גבריאל נ' אשד ו-רע"א 7052/19 וטורי נ' טבע הדברים החברה לחקר האדם והסובב בע"מ ואח' (להלן: "עניין אשד"). פסק הדין ניתן מפי כבוד השופט גרוסקופף בהרכב כבוד השופטים סולברג, מזוז וגרוסקופף (פורסם בנבו).
הנתבע חזר והזכיר את הנושא גם בסיכומיו (סעיפים 1 ו- 2).
17. לאלתר אומר, כי העובדה שהנתבע לא העלה טענה זו בהזדמנות הראשונה בכתב הגנתו ולא הקדים לישיבת קדם המשפט הראשונה בקשה סדורה בכתב בעניין זה, אינה מעלה ואינה מורידה. נושא של סמכות עניינית, הוא נושא שבית המשפט מוסמך ואף חייב להעלות ביוזמתו. יש לדון בו בשלביו המוקדמים של ההליך.
ראו:
ע"א 3901/11 דוד מחקשווילי נ' רשות המסים בישראל ואח', ניתן ביום 7.8.2012 בהרכב כב' השופטים רובינשטיין, דנציגר, ברק-ארז. שם, פסקה 11.
ספרו של המלומד ד"ר יואל זוסמן "סדרי דין האזרחי" מהדורה שביעית 1995, עמ' 819.
18. עם זאת, מצאתי ואני שבה ומוצאת, כי הסמכות העניינית לדון בהליך זה מוקנית לבית המשפט המחוזי ולא אל בית משפט השלום. אחזור ואביא את ההחלטה שנתתי בקצירת האומר בישיבת קדם המשפט מיום 19.1.2020.
"ראשית ועיקר אתייחס לנושא הסמכות העניינית שהועלתה בפתח ישיבת היום.
לטעמי, עניינו של תיק זה עוסק בקניין רוחני במובן אליו כיוון המחוקק בסעיף 40(4) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 ועל כן מקומו בבית המשפט המחוזי.
בתיק ספציפי זה ראוי להחיל את מבחן העילה ולא את מבחן הסעד.
לא זו אף זו, התובעת טוענת כי מעבר לזכות יוצרים בביטוי "מסרים מהיקום" היא אוחזת גם בסימן מסחר רשום. על כך באה תגובתו של הנתבע, כי סימן המסחר הרשום מתייחס רק לעיצוב שאושר אך לא לתוכן המילולי.
עניינים אלה, על ב"כ הצדדים לפרוש לנגד עיני בהליך השיפוטי גופו. אך אין ספק כי הדיון בנושא זה צריך להיערך בבית המשפט המחוזי.
בהקשר זה יוער, כי כתב תביעה נוסף מעבר לכתב התביעה של סימן מסחר רשום עומד לתובעת לפי חוק עוולות מסחריות תשנ"ט-1999. אף זה עניין של זכות יוצרים אשר לטעמי מקומו בבית המשפט המחוזי.
אשר על כן, בהקשר של סמכות עניינית אני מוצאת כי ראוי לדון בתיק זה בבית משפט המחוזי".
חזרתי על כך בהחלטתי מיום 11.5.2020 שניתנה בבקשה מספר 7 בתיק זה וזו לשון ההחלטה:
"1. הנושא כבר עלה, נדון והוכרע בישיבת יום 19.1.2020.
2. כפי שכבר ציינתי באותה ישיבה, בית משפט זה סבר מאז ועולם כי יש לסווג סוג מסוים של תיקי קניין רוחני כתיקים הראויים להתברר בבית המשפט השלום. ההלכה החדשה שנקבעה ע"י כבוד השופט גרוסקופף אף ציינה זאת בסעיף 36 לפסק דינו. אני מברכת על ההלכה החדשה שיצאה תחת ידו של כבוד השופט גרוסקופף אך זו היתה גישתי גם קודם לכן וגם במתן החלטתי ביום 19.1.2020.
3. עם זאת וכפי שכבר ציינתי בהחלטתי בתיק דכאן, מבחן הסעד של סכום התביעה אינו חזות הכל. בצדו קיים גם מבחן העילה שהוכר בסעיף 40(4) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984.
4. מצאתי כי בענייננו כאשר לטענת התובעת מדובר בפגיעה בזכויות פרי יצירתה, ראוי ליתן עדיפות למבחן העילה ולברר את הטענה בבית המשפט המחוזי, כפי שציוונו המחוקק.
5. הואיל וההלכה החדשה לא שינתה בעיני מאומה מן הגישה בה אחזתי בעבר, אלא שלא ראיתי ואינני רואה ליישמה בענייננו, אינני רואה מקום לשוב ולפתוח את ההחלטה בנושא הסמכות העניינית שניתנה על ידי בישיבת יום 19.1.2020.
6. הבקשה נדחית כיון שהצד השני לא הוטרח במתן תשובה, אינני עושה צו להוצאותיה".
19. אוסיף ואנמק גם במסגרת הנוכחית. סעיף 40(4) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד- 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט") מסמיך את בתי המשפט המחוזיים לדון בתביעות בענייני זכויות קנין רוחני. הסמכה זו אינה אות מתה. לא ניתן לבטל סעיף חשוב ומהותי בספר החוקים. תולדת הסעיף הינה בעקבות הפסיקה בתיק רע"א 7589/98 הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות נ' שוורץ, פד"י נ"ג (1) עמ' 670 מפי כב' השופט תאודור אור. שם נקבע, כי כאשר תובעים שני סעדים שאינם נמצאים בסמכותו של בית משפט אחד, אין מנוס מפיצול הדיון לשתי ערכאות שונות. כך נקבע כי תביעה לסעד כספי שאינו עולה על 2.5 מיליון ₪ ובמקביל לו עתירה לצו מניעה, תחייב בדרך כלל הגשה של שני כתבי תביעה נפרדים לשתי ערכאות שונות. הסעד הכספי לבית משפט השלום ואילו הסעד של צו מניעה לבית המשפט המחוזי. כיוון שהיה ברור לכל כי מצב זה אינו רצוי מטעמים רבים – העדר יעילות, חשש מהכרעות סותרות, הטרחת שני מותבים שיפוטיים באותו עניין ומעשה וככלל בזבוז של אנרגיה משפטית רבה, נחקק סעיף 40(4) לחוק בתי המשפט.
שם נקבע, כי מקום בו ישנן שתי תביעות או יותר בעניינים הכרוכים זה בזה, ואם אחת מהן מצויה בסמכות בית המשפט המחוזי, נמשכת כל הסמכות והולכת לבית המשפט המחוזי.
"כללי הסמכות הענינית הקיימים, כפי שפורשו לאחרונה בפסיקת בית המשפט העליון [עניין הפדרציה, עמ' 670], מובילים פעמים רבות לפיצול של תביעות בענייני קנין רוחני בין בית המשפט המחוזי לבין בית משפט השלום;
[...]
הצעת חוק זו באה למנוע את הצורך בפיצול סעדים במקרים האמורים, על ידי מתן אפשרות לכרוך סעדים כספיים בתביעות לצו מניעה וצו עשה בתחום הקנין הרוחני, המוגשות לבית משפט מחוזי".
(מתוך דברי ההסבר להצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 34) (כריכת סעדים בתביעות בעניני קנין רוחני), התשס"ג-2003, ה"ח הממשלה 478, 478 (2003)).
וזו לשון סעיף 40 (4) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984:
"(4) תביעה בענייני קנין רוחני, הכרוכה בתביעה בענייני קנין רוחני שהיא בסמכות בית המשפט המחוזי לפי פסקה (1), אף אם סכום התביעה או שווי נושא התביעה אינו עולה על הסכום כאמור בסעיף 51(א)(2); בפסקה זו, "תביעה בעניני קנין רוחני" – תביעה אזרחית לפי אחד או יותר מהחוקים המפורטים להלן:
(א) חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007;
(ב) (נמחק);
(ג) פקודת הפטנטים והמדגמים;
(ד) חוק הגנת כינויי מקור וציונים גיאוגרפיים, התשכ"ה-1965;
(ה) חוק הפטנטים, התשכ"ז-1967;
(ו) פקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל"ב-1972;
(ז) חוק זכות מטפחים של זני צמחים, התשל"ג-1973;
(ח) חוק זכויות מבצעים ומשדרים, התשמ"ד-1984;
(ט) חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999;
(י) חוק העיצובים, התשע"ז-2017;"
20. בצניעות רבה אומר, כי הייתה לי זכות לפתוח פתח ראשון בנושא זה בהחלטתי מיום 13.3.2018 במסגרת ת"א 39830-09-17 (מחוזי ת"א, דרוקר נ' אליאסי (פורסם בנבו)). במסגרתה שמתי את הדגש על הסעד הכספי שהתבקש והוריתי על העברת ההליך אל בית משפט השלום. טיפין טיפין החלו פסקי דין נוספים בבית המדרש של מחוזי תל-אביב בנושא זה, עד שעלה ההליך אל פתחו של בית המשפט העליון הנכבד בעניין אשד. בית המשפט העליון לא קבע באופן נחרץ כי הסעד הכלכלי הוא חזות הכל בקביעת הסמכות העניינית של תיקי קניין רוחני. בית המשפט העליון היה ער לכך שיש מקרים ובהם הערך הכלכלי של האינטרס שהגנתו נתבעת אינו ניתן להערכה כספית ולכן גם שוויו של הסעד שאינו כספי לא ניתן יהיה להערכה (סעיף 33 שם).
עוד הוסיף בית המשפט העליון, כי כאשר שווי התביעה אינו ניתן להערכה ולא ניתן לקבוע אפילו על דרך של אומדן את הערך הכלכלי של האינטרס עליו מבקש התובע להגן באמצעות הסעד שאינו כספי אזי במקרים כאלה הסמכות העניינית לדון בתביעה נתונה לבית המשפט המחוזי. שם סעיף 37.