כמו כן, פלג אינו קובע מי יעיין במסמכים, והוא לא ביקש למנוע מהדירקטוריון לעשות כן. בעניין זה היו החלטות דירקטוריון מפורשות, וכל החומר הועמד לרשותם של המבקש ושל הבודק עו"ד דדו. החלטת החברה שלא להגיש תביעה התקבלה לאחר שעו"ד דדו פרש בפני הדירקטוריון את מלוא העובדות. המבקש עצמו אישר את מינויו של עו"ד דדו כבודק, הוא לא חלק על העובדות שבחוו"ד דדו והסתמך בעצמו על חוות-הדעת בבקשת האישור, לרבות בעניינים שלא היו ידועים לו מידיעה אישית.
27. לגופם של דברים טען פלג כי אין בסיס לחייב אותו לשאת באופן אישי במימון הפרשי הפנסיה. לטענתו, ההסדרים עם מקפת לא חייבו את אישור הדירקטוריון והם בסמכות ההנהלה. המבקש אינו חולק על תוקפו של הסדר 1995, ומכאן שהוא מכיר במחויבות של אורט כלפי העובדים הוותיקים, כאשר רק שאלת מימון ההסדר שנויה במחלוקת. המבקש אף לא טען שעל החברה להפסיק לממן את תשלום הפרשי הפנסיה לעובדים, אלא שלטענתו פלג הוא שצריך לשאת במימון זה.
משכך, אין מדובר בהתקשרות ביחס לשכר בכירים וגם לא בעסקה חריגה, אלא רק במימון התחייבות הקיימת ממילא כלפי העובדים הוותיקים. הסוגיה של מקור המימון מטופלת, כך נטען, על-ידי ההנהלה, והיא אינה טעונה אישור דירקטוריון. אף לו היה מדובר בהסדר היוצר מחויבות כלפי העובדים הוותיקים, לא היה נדרש לו אישור דירקטוריון. זאת מאחר שלפלג עצמו, שהסדרי הפנסיה שלו הוסדרו בהסכם העבודה האישי שלו, לא היה עניין אישי בהסדר כזה. עוד נטען כי עוה"ד ינובר, היועצת המשפטית של החברה ומזכירה כללית ברשת אורט בשנים הרלוונטיות, אישרה את הסדרי 2002 וכי פלג היה רשאי להסתמך על כך ולהניח שלא נדרשים להסדרים אלה אישורים נוספים.
מכל מקום, חברי הדירקטוריון ידעו ולמצער היה עליהם לדעת על הסדרי 2002 לנוכח ההפרשות הרשומות בדוחות הכספיים של אורט מאז שנת 2005. הסדרים אלה אושרו על-ידי הדירקטוריון בשנת 2004 תוך אישור הדירקטוריון את הדוחות
--- סוף עמוד 18 ---
הכספיים. אף אם המבקש טעה לחשוב שמדובר בהפרשות שאינן כוללות את פלג, אין די בכך כדי לבטל את ההסדרים, וממילא אין בכך כדי לחייב את המבקש בתשלום הפרשי הפנסיה של יתר העובדים הוותיקים. כמו כן הדירקטוריון אישר את ההסדרים האמורים, כמו גם את הסכם העבודה של פלג ואת הסדר הפנסיה שלו, במסגרת ההחלטה לאשר את המלצות חוו"ד דדו.
28. עוד הוסיף פלג וטען כי הפרשי הפנסיה הם ראויים מאחר שהעובדים הוותיקים היו זכאים לקבלם מכוח הנוסח הקודם של תקנון מקפת הוותיקה, ולנוכח המחויבות שנוצרה כלפיהם עוד בתקופת המנכ"ל הקודם של אורט. גם המבקש אינו טוען כנגד סבירות הסדרי הפנסיה, ולכן ממילא לא נגרם לאורט נזק בר פיצוי (כאשר התביעה הנגזרת אמורה להיות מוגשת בשמה). בעוד שמכוח הסדר 1995 הייתה אורט אמורה לשאת במימון 40% מהפרשי הפנסיה, בהסדרי 2002 סוכם שאורט תישא ב-100% מהמימון, אך היא תקבל החזר מלא ממקפת החדשה.