--- סוף עמוד 16 ---
בנוסף טען פלג שיש לדחות את בקשת האישור על הסף מחמת התיישנותה ולמצער לנוכח חלוף הזמן שגרם לנזק ראייתי. פלג טען כי המבקש לא הוכיח את יסודות החריג הקבוע בסעיף 7 לחוק ההתיישנות בנוסחו הקודם, ולא הרים את הנטל להוכיח שפלג הונה את אנשי החברה ביחס להסדרים עם מקפת. לטענתו, היה על המבקש להוכיח עילת תביעה של תרמית או אונאה. לצורך כך היה עליו להוכיח כי פלג לא הביא את הסדרי הפנסיה נושא ההליך דנן לאישור הדירקטוריון בכוונת זדון, ולמצער כאשר היה מודע לכך שהם לא אושרו וכאשר הוא חשד שעליו להביאם לאישור הדירקטוריון.
פלג טען כי פעל בתום-לב, כי ההסדרים לא הוסתרו וכי בפועל דירקטורים וגורמים נוספים בחברה ידעו על ההסדרים עם מקפת. פלג נסמך על ממצאי חוו"ד דדו, והוסיף כי הוא עצמו ביקש לכלול במסגרת הדוחות הכספיים של אורט את ההפרשות לפנסיה כבר בשנת 2004. גם עובדה זו מעידה על כך שהוא לא ביקש להסתיר את קיומם של תרמית או אונאה. עוד נטען כי לא הייתה מניעה שהמבקש יערוך את הבירור שנערך על ידיו בשנת 2018, כבר בשנת 2004. לכן לא חל הרציונל של הסעיף שנועד להגן על ה"מרומה" מול מאמציו של הרמאי לטשטש את עקבות התרמית שלו.
25. פלג דחה את הטענה לפיה הוא הטעה באופן אקטיבי. בהקשר זה נטען כי המבקש לא הוכיח שבעת עריכת הסכם העבודה האישי שלו, אמר פלג לחברי הדירקטוריון שהסדר 1991 תקף. זאת כאשר החזקה העובדתית היא שהסכם העבודה האישי, ובפרט ההפניה בו להסדר 1991, נבדקו בזמן אמת על-ידי אורט, ולכן לא הוכח כי הסכם העבודה האישי נחתם עקב טעות או הטעיה של פלג. לטענתו, ממילא לא היה ההסכם העבודה האישי עמו תלוי בהסדר 1991. מדובר כאמור בהסכם אישי, והסדר 1991 מוזכר בו רק כ-"reference". אף אם ההסדרים עם מקפת יבוטלו, ההתחייבות כלפי פלג בהסכם העבודה האישי שלו נותרת בתוקף.
כמו כן, פלג דחה את הטענה לפיה מדובר בעילת תביעה שהתגבשה רק עם נטילת הכספים מקופת אורט, וכי לכן היא טרם התיישנה. לטענתו, עילת התביעה אינה העברת התשלומים בפועל אלא יצירת המחויבות כלפי העובדים הוותיקים בהסדרי 2002. פלג ציין כי הוא עצמו עובד עדיין בחברה, ולכן טרם קיבל את הפרשי הפנסיה; כי עילת התביעה מבוססת על המחדל הנטען באישור הסדרי 2002; וכי המבקש לא עותר לכך שהחברה תפסיק את התשלומים, אלא שפלג יפצה את החברה בגינם.
--- סוף עמוד 17 ---
26. לטענת פלג, החלטת דירקטוריון אורט שלא להגיש תביעה נגדו היא סבירה ומודעת, ובהתאם לכלל שיקול-הדעת העסקי אין מקום להתערב בה אף שמדובר בחברה לתועלת הציבור. בהקשר זה טען פלג כי הוא אינו מוסמך למנות או לפטר את הדירקטורים, הוא אינו שולט בדירקטוריון או באסיפה הכללית והדירקטורים אינם תלויים בו. לכן אין חשש לכשל בממשל התאגידי, ואין להפקיע את יכולת ההחלטה והשליטה על ניהול התובענה מידי החברה.