--- סוף עמוד 36 ---
כמו כן, כדי ליהנות מהוראות הסעיף ולהאריך את תקופת ההתיישנות, על התובע להוכיח גם כי העדר הידיעה שלו נבע מתרמית או אונאה (תחת הסעיף הקודם) או מהתנהלות פסולה אחרת (תחת הסעיף החדש). כדי לבחון האם הנתבע אכן פעל באופן פסול והטעה את התובע ביודעין, ניתן לבחון בין היתר את חשיבות המידע, את זהותו של התובע והתחכום שלו, את הקלות או הקושי היחסיים בהשגת המידע וכן ואת השאלה האם הנתבע ניסה להסתיר מידע, להעלימו או לסכל השגת מידע מהתובע. כל אלה הן אינדיקציות ראייתיות אפשריות לבחינת השאלה האם הוכח כי הנתבע הטעה את התובע ביודעין כאשר לא מסר לו מידע אודות עובדות המהוות את עילת התביעה שלו.
57. אעיר בשולי הדברים כי אינני סבורה כי יש הכרח בהליך הנוכחי לבחון את השאלה ממה נובעת חובת הגילוי של הנתבע בהקשר של סעיף 7 לחוק ההתיישנות (חובה שהפרתה תוביל למסקנה שהנתבע הטעה במחדל), והאם היא חופפת לחובות גילוי שחלות על הנתבע מכוח הסדרים חוקיים אחרים. אציין במאמר מוסגר כי לטעמי לא קיימת בהכרח חפיפה מלאה בין חובת הגילוי החלה על צד להסכם מכוח דיני הטעות החוזיים (המקנה לתובע זכות לבטל את ההסכם), לבין חובת הגילוי נושא סעיף 7 לחוק ההתיישנות, המחייב כאמור את היסוד הנוסף של הפרה "ביודעין" שנועדה למנוע מהתובע את הגשת התביעה.
להלן ניישם את האמור לעיל, ונבחן האם הוכיח המבקש את הרכיבים של סעיף 7 שהיה עליו להוכיח, ובכלל זה מתי ידעו הגורמים הרלוונטיים באורט את העובדות המהוות את עילת התובענה, והאם נמנע מהם מידע על עובדות אלה כתוצאה מהטעיה ביודעין של פלג.
האם הוכח הרכיב של העדר הידיעה של אורט אודות העובדות המהוות את עילת התביעה?
58. לגישת המבקש, החברה ידעה את העובדות המבססות את עילת התביעה רק בשנת 2018.
בטרם נבחן האם המבקש הרים את הנטל והוכיח את טענתו בהקשר זה, נזכיר כי עילת התביעה לה טוען המבקש בהליך הנוכחי, נוגעת לאופן בו אושרו הסדרי 2002, מכוחם מבוצעות ההפרשות על-ידי אורט, הפרשות שנועדו גם לתשלום הפרשי הפנסיה של פלג ושל העובדים הוותיקים.
מתי היו העובדות הללו ידועות לאורט – היא התובעת בשמה מבקש המבקש להגיש את התביעה? כפי שהובהר לעיל, ה"ידיעה" הנדרשת לצורכי סעיף 7 לחוק ההתיישנות היא ידיעה ממשית וסובייקטיבית, כאשר השאלה מה היה אדם סביר
--- סוף עמוד 37 ---
יודע אילו נחשף למידע אליו נחשף המבקש, עשויה להיות אינדיקציה ראייתית שניתן לעשות בה שימוש. אינדיקציה זו היא חשובה במיוחד כאשר התובע טוען שהוטעה במחדל שכן במקרים כאלה קשה יותר להתחקות אחר ידיעתו הסובייקטיבית של התובע.