--- סוף עמוד 57 ---
100. באשר למעמדו של המבקש כבעל מניה בחברה - במועד הגשת בקשת האישור היה המבקש בעל מניות בחברה, אולם הוא חדל להיות בעל מניות בה במהלך הדיון בה ביום 13.7.2020 מכוח החלטתה של האספה הכללית להדיחו. האם יש לכך השלכה לעניין כשירותו לשמש תובע נגזר בשמה של אורט? הצדדים נחלקו ביניהם בין היתר בשאלה האם כלל ההמשכיות חל גם בחברה לתועלת הציבור, בה אין לבעל המניה אינטרס כלכלי בחברה. כן הם נחלקו בשאלה האם חלים אחד החריגים לכלל זה בענייננו.
העובדה שמעמדו של המבקש כבעל מניה נשלל ממנו בעקבות החלטתה של האסיפה הכללית באורט בהתאם לסעיף 7.1.6 לתקנון החברה (ר' נספחים א-ב לבקשת הסילוק שהגיש פלג ביום 7.8.2020), בין היתר לאור הגשתו את הבקשה דנן, עשויה להוביל למסקנה שהחברה ביקשה שלא לנהל את התובענה דנן. יחד עם זאת, השאלה האם בית המשפט רשאי להתערב במסקנה זו בחברה לתועלת הציבור אינה נקיה מספקות.
מצד אחד, ההנחה של המחוקק היא כי רוב לא נגוע באספה הכללית הוא הפורום המתאים לקבלת החלטות אודות החברה. החלטה כזו משקפת על פני הדברים בצורה המיטבית את "רצון החברה". יחד עם זאת, לא ברור מהו דינה של חברה לתועלת הציבור בהקשר זה, לאור העובדה שלבעלי מניות בה אין אינטרס רכושי בחברה. אמנם, גם בחברה לתועלת הציבור הסמיך המחוקק את האספה הכללית לקבל החלטות ביחס לעסקאות לגביהן יש לנושא משרה עניין אישי (ר' סעיף 345יב לחוק החברות המחיל כאמור את הוראות הפרק החמישי בחלק השישי בשינויים המחויבים על חברה לתועלת הציבור). אולם מהצד השני, המחוקק הגביל את סמכויות האספה הכללית בחברה לתועלת הציבור לעומת סמכויות האספה בחברה למטרות רווח, בין היתר כאשר קבע כי עסקה של החברה עם דירקטור בה ועסקה חריגה עם בעל מניה, טעונות מעבר לאישור האספה גם אישור של בית המשפט (ר' סעיף 345יב(א)(1)-(2) לחוק החברות).
לכן, אינני סבורה כי יש להכריע בשאלת המשמעות של הדחתו של המבקש מהאספה הכללית על זכותו להוסיף ולייצג את החברה במסגרת בקשת האישור הנוכחית, וניתן להותיר את ההכרעה בהקשר זה לעתיד.
החלטת החברה שלא להגיש תביעה
101. לאור מכלול האמור לעיל, אינני רואה צורך לדון בשאלה האם על החלטת החברה שלא להגיש תביעה חל כלל שיקול-הדעת העסקי. דיון בשאלה זו יחייב התייחסות
--- סוף עמוד 58 ---
למספר שאלות וביניהן השאלה האם דירקטוריון החברה קיבל החלטה מיודעת בהתייחס לאפשרות הגשת התביעה דנן על-ידי אורט (וזאת לאור האמור בדו"ח דדו ולמסקנות שניתן היה להסיק ממנו); השאלה האם יכול היה הדירקטוריון לקבל החלטה לא נגועה בהתייחס לאפשרות להגיש תביעה נגד מי שמכהן כמנכ"ל החברה; והשאלה הנכבדה האם כלל שיקול-הדעת העסקי חל גם על החלטות שהתקבלו בחברה לתועלת הציבור.