101. ואולם, ועל אף פשטותה של ההוראה החוזית לעניין זה, לא מצאתי לקבל את טענות מנוליד באשר לזכותה לבטל את ההסכם עקב הפסקות העבודה של סלטי, וזאת עת כי הוראת סעיף 31 א'.1 להסכם ארנה, אינה עומדת בגפה ואינה נבחנת בריק, אלא כי היא מהווה חלק ממארג כולל של התחייבויות חוזיות של הצדדים, וכאלו אשר כל כולן, קשורות בקשר בל ייפרם בדמות הוראת סעיף 39 לחוק החוזים [חלק כללי] התשל"ג 1973, זו אשר עניינה החובה לנהוג בתום לב בקיום הוראות החוזה.
102. בעניינם של בעלי הדין בהליך דנא, ולמעט מקרי קיצון מוגדרים אשר יידונו להלן, מצאתי את החלטתה של סלטי להפסיק את ביצוע העבודה עקב אי תשלום התמורה המגיעה לה, כזו אשר לא ניתן לראותה כמזכה את מנוליד בזכות להורות על ביטול ההסכם.
למעשה נמצא כי טענותיה של מנוליד לעניין זה, הן בגדר שימוש בזכות חוזית, בחוסר תום לב.
103. עיון בהסכם ארנה מלמד כי המדובר בהתקשרות חוזית פשוטה במהותה, במסגרתה צד אחד (סלטי) מתחייב לבצע עבודות, והצד השני (מנוליד) מתחייב לשלם תמורה כנגד ביצוען. המדובר בהתחייבויות אשר אינן מנותקות זו מזו.
--- סוף עמוד 23 ---
למעלה מכך, אין הוראות ההסכם מאוזנות, ככל ועניינן מתן שירות/עבודה כנגד קבלת תמורה, אלא כי סעיפי ההסכם מקנים למנוליד הגנות בדמות חיוב בתשלום אך כנגד קבלת התמורה מהמזמין, ואף זאת לא באופן מיידי לאחר מכן, כך שמבצע העבודה הופך, דה פקטו, לנותן אשראי.
בנסיבות אלו, ובניגוד לטענותיה של מנוליד, לא ניתן לצפות כי סלטי תוסיף ותשקיע עבודה ותשומות, ותישא בעלויות הנובעות מכך, במשך תקופה כה ארוכה (של כעשרה חודשים), מבלי לקבל תמורה בגין עבודתה, הגם כי זו התקבלה בידי מנוליד, אך בשל קיומה של הוראה חוזית בודדת, מתוך מכלול כולל, המקנה לה את הזכות לעשות כן.
104. למעלה מן הצורך אציין כי אף אילו היה מוכח, עובדתית, כי העיכוב בתשלום התמורה לסלטי, נבע מסירוב לתשלום על ידי דניה סיבוס, היה מקום להוסיף ולהידרש למשמעות או ההשלכות של חלוף זמן כה משמעותי, המלווה בהשקעת משאבים גדולה מאוד של כוח אדם, חומרים ותשומות נוספות, על ידי סלטי, בהיבט חובתה להמשיך ולבצע את העבודות – ללא קץ וללא תמורה.
לכל הפחות, היה מקום במקרה כזה, ככל והיה רלוונטי, להוסיף ולבחון האם פעלה מנוליד באופן סביר ובתום לב, על מנת לגבות את הכספים המגיעים לה מנותן העבודה, ולו על דרך של מכתבי דרישה, פנייה בהליכים משפטיים וכיוצא באלו.