14. למעלה מן הצורך יאמר כי אפילו היה בית הדין מגיע למסקנה כי התקיימו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד - וכאמור לא זו היא מסקנתנו – הרי שגם אז לא היה מקום לקבל אף לא אחת מתביעותיו לתשלום זכויות מכח דין. זאת מהטעם שהתובע הודה במסגרת התכתובת עם גב' שמיר כי הוא זוכה למעשה בשכר גבוה משמעותית מהשכר הראוי שהיה משולם לו לו היה מועסק על ידי הנתבעת כ"עובד". כל זאת שעה שצורת ההתקשרות ואופן התגמול, כנגד חשבונית, נעשה עפ"י בקשתו של התובע (ר' סעיף ח' לנספח א' לכתב התביעה שם מציין התובע כי שירותיו ינתנו כנגד תשלום מסויים בתוספת מע"מ). משמע - התובע זוכה למעשה בתמורה המשתווה ל"שכר ראוי" של עובד בתוספת עלויות המעביד בגין זכויות סוציאליות. בהקשר זה יפים דבריו של בית הדין הארצי לעבודה בעניין ע"ע 231/05 חיים קרן בע"מ נ' "הדסים" חברה לפיתוח חקלאי, ניתן ביום 26.12.06, לאמור:
"עניין לנו במקרה מובהק בו קיבל המערער בתקופת העסקתו כעצמאי תשלומים מעבר לזכויות הכספיות המגיעות לו כעובד, בדיוק בשיעור ההפרש
--- סוף עמוד 8 ---
שבין השכר כעובד לבין עלות המעסיק. במצב זה אין המערער זכאי לכל תשלום מעבר למה ששולם לו בפועל."
15. כן יאמר – ואף זאת למעלה מן הצורך - כי אפילו קבענו כי התובע היה עובד של הנתבעת, הרי שגם אז לא היה מקום לזכותו גם בזכויות החוזיות להן הוא עותר ובכלל אלה: פיצוי בגין הפרת הסכם העבודה ופיטורים שלא כדין, פיצויי הלנת שכר חודש 12/04 וכן, תשלום עבור שלושה חודשי הודעה מוקדמת. זאת מהטעמים כדלהלן:
אשר לתשלום עבור שלושה חודשי הודעה מוקדמת יאמר - כי התובע לא הציג בפני בית הדין הסכם המלמד על זכאותו להודעה מוקדמת כאמור. בהקשר זה יצויין כי אף המסמך עליו הוא נסמך לצורך תביעתו זו אינו אלא מכתב דרישה חד צדדי מטעמו המופנה לבעלי המניות, להבדיל מהסכם שבינו לבין הנתבעת או בעלי מניותיה. אם לא די בכך הרי שגם ממסמך זה אין ללמוד כי התובע דרש עובר לתחילת ההתקשרות כי ינתנו לו שלושה חודשי הודעה מוקדמת גם במקרה של סיום ההתקשרות לאחר תום תקופה קצובה של שנה אחת.
אשר לתביעה לתשלום פיצויים בגין פיטורים שלא כדין עקב אי קיום חובת שימוע יאמר - כי התובע לא פירט ולא הציג בפני בית הדין כל ראיה ביחס לנזק שנגרם לו בגין הפסקת ההתקשרות עם הנתבעת לטענתו שלא כדין. זאת שעה שכידוע פיצוי בגין עוגמת נפש יפסק על ידי בית הדין במקרים חריגים בלבד. במקרה דנן ובמיוחד, שעה שעולה מהראיות כי גם התנהלותו של התובע בעטיה הופסקה ההתקשרות עימו לא היתה נקיה מרבב הרי שאין לומר כי התקיימו אותן נסיבות חריגות המצדיקות הענקת פיצוי בגין עוגמת נפש. זאת אף לו היה נקבע על ידי בית הדין כי שררו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים.