41. כפי שמתואר בחלק העובדתי, החלטת הדירקטוריון מיום 23.2.2012 התקבלה לאחר היוועצות עם עורכי דין הבקיאים במאטריה. עורכי הדין עמם התייעצה החברה
--- סוף עמוד 23 ---
סברו כי בטרם הגשת תביעה נגד תע"א יש לקבל מסמכים ספציפיים שחסרו וכן לוודא שאין מסמכים ומידע נוספים אשר יהוו "גורם הפתעה" בניהול ההליך. משמיאן המערער – שבידיו היו המסמכים והמידע הרלוונטיים – לשתף פעולה עם החברה ולהעביר את המסמכים הנדרשים, קיבל דירקטוריון החברה החלטה (במהלך הישיבה נכח גם המערער) שלא לקדם הגשת תביעה נגד תע"א, בהיעדר המידע המלא הדרוש. מדובר בהחלטה מושכלת ומיודעת שהתקבלה על סמך ייעוץ מקצועי.
42. כעבור כשנתיים וחצי, כאשר פנה המערער לחברה בדרישה להגיש תביעה נגד תע"א, כיהן בחברה דירקטור אחד – דובסטר. החברה השיבה בשלילה לפנייתו של המערער, כמתואר לעיל. במצב חריג זה, עולה השאלה האם ניתן לדבר על החלטה שהתקבלה "לאחר דיון", כנדרש לצורך דרישת היידוע. ככלל, הדרישה לקבל החלטה לאחר דיון נובעת מהרעיון לפיו כאשר מתקיים דיון, עולות שאלות ומתלבנות סוגיות שונות, ובמלים אחרות, מתקיימת הפריה הדדית, הן בהעלאת קשיים שעולים בקשר עם ההחלטה הספציפית והן במתן מענה לקשיים מסוימים. אם רק באדם אחד עסקינן – אין דיון ואין הפריה הדדית.
על אף האמור, איני סבור כי בנסיבות העניין נפל, בהקשר זה, פגם המצדיק את שלילת תחולתו של כלל שיקול הדעת העסקי. דובסטר הסתמך על החלטה מיודעת של דירקטוריון החברה. דובסטר ידע כי מאז 23.2.2012 לא התקבלו מידע ומסמכים נוספים מהמערער, קרי, לא חל שינוי נסיבות רלוונטי. אולם הוא לא הסתפק בכך – הוא פנה לעורכי הדין של החברה ונועץ בהם. מדובר באותו משרד עורכי דין שערכו עבור החברה טיוטת מכתב התראה לתע"א בשנת 2011, כך שאין סיבה להניח שעורכי הדין לא הכירו את העובדות כדבעי. עורכי הדין יכלו לייעץ לדובסטר אודות סיכויי התביעה, בין היתר, על רקע העובדה שאותם מסמכים שחסרו בשנת 2012, לא הועברו לחברה גם בשנת 2014. לטעמי, בכך עמד דובסטר בדרישה לקבל החלטה מיודעת לאחר היוועצות. אוסיף, כי כאשר מדובר בהחלטה אודות הגשת תביעה בשם החברה נגד צד שלישי, יהיה ככלל ראוי להיוועץ, בכל הנוגע להערכת סיכויי התביעה, בעורך דין – בין עורכי הדין המלווים את החברה באופן שוטף ובין עורכי דין המומחים לתחום הספציפי, כאשר מדובר בתחום ייחודי (לדוגמא: הגבלים עסקיים או קניין רוחני).