בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 4857/16
לפני:
כבוד השופט (בדימ') י' דנציגר
כבוד השופט מ' מזוז
כבוד השופט י' אלרון
המערער:
אפרים מנשה
נ ג ד
המשיבות:
1. יווז'ין אייר בע"מ
2. יוויז'ן אייר מחקר ופיתוח בע"מ
3. התעשייה האווירית לישראל בע"מ
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 3.5.2016 בתיק תנ"ג 26814-12-14 [פורסם בנבו]
תאריך הישיבה:
ד' בכסלו התשע"ח
(22.11.2017)
בשם המערער:
עו"ד גולן קאשי; עו"ד משה קריף
בשם המשיבות 2-1:
עו"ד ארז דר-לולו; עו"ד ניר מנחם
בשם המשיבה 3:
עו"ד רן שפרינצק
פסק-דין
השופט (בדימ') י' דנציגר:
זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (המחלקה הכלכלית, השופטת ר' רונן), בגדרו נדחתה בקשה לאישור תביעה נגזרת שהגיש המערער, שבמסגרתה ביקש להגיש תביעה בשם המשיבות 2-1, יוויז'ן אייר בע"מ ו-יוויז'ן אייר מחקר ופיתוח בע"מ (להלן יחדיו: המשיבות) נגד המשיבה 3, התעשייה האווירית לישראל בע"מ (להלן: תע"א).
רקע עובדתי
1. הצדדים: המערער הקים חברה פרטית בשם א.מ.י.ת. יועצי תעופה בע"מ (להלן: אמית או החברה), שעסקה בפיתוח מוצרי תעופה, מל"טים וטילים מתקדמים. המערער היה מנהלה של אמית ובעל המניות היחיד בה. בשנת 2006 נקלעה אמית לקשיים כלכליים, בין היתר, על רקע חקירה פלילית שהתנהלה נגדה, ובעקבותיה התפטר המערער מתפקידו כמנכ"ל והועסק על ידי אמית כיועץ טכנולוגי. ביוני 2010 נכנסה אמית להליכי פירוק. מכוחו של הסדר עם נושי החברה, שאישר בית המשפט ביום 9.1.2011, הפכה חברת Magnus Technologies AB (להלן: מגנוס) לבעלים של 70% ממניות אמית, והמערער החזיק ב-30% הנותרים. מגנוס היא חברה פרטית זרה שמר אהרון פרנקל (להלן: פרנקל) הוא המוטב שלה. בהמשך, הקימו מגנוס והמערער
--- סוף עמוד 4 ---
את המשיבה 1, יוויז'ן אייר בע"מ, שאליה הועברו כל נכסיה ופעילותה של אמית, ושמה של אמית שונה ליוויז'ן אייר מחקר ופיתוח בע"מ (המשיבה 2).
בשנת 2011 התעוררה מחלוקת בין המערער לבין פרנקל בקשר לדילול מניותיו של המערער באמית. בעקבות זאת, לפי הנטען, נקט המערער צעדים פוגעניים נגד אמית. המערער פוטר ולאחר מכן התנהלו בינו לבין החברה הליכים משפטיים שונים. כיום מחזיק המערער בכ-0.2% ממניות החברה (המשיבה 2) ובכ-3.33% ממניותיה של המשיבה 1.
2. מסמך 13.7: המערער טוען, כי ביום 13.7.2005 בשעה 6:00 בבוקר התקיימה בבית מלון בטורקיה פגישה עסקית-מסחרית בין נציגי החברה (המערער עצמו ועו"ד שלמה ורטהיים) לבין נציגי תע"א (מר יצחק ניסן ומר עופר דורון; להלן: ניסן ו-דורון, בהתאמה). לטענת המערער, פגישה זו נועדה לסכל פגישה אחרת, שהייתה אמורה להתקיים אותו יום בשעה 9:00 בבוקר, בין נציגי החברה לבין לקוח פוטנציאלי טורקי, פגישה שלהבנתה של תע"א הייתה עלולה להפריע לעסקת מכר מל"טים תוקפים של התע"א בטורקיה. על מנת לסכל את ההתקשרות של אמית עם אותו לקוח פוטנציאלי, הציג ניסן – כך לפי הנטען – נוסח הסכם, שבו מתחייבת החברה שלא להתחרות בתע"א במכירת מערכות מל"טים בשתי מדינות זרות שפורטו בנספח למסמך זה (טורקיה ומדינה נוספת; להלן: המדינות הזרות). בתמורה לכך, נכללה במסמך זה התחייבות של תע"א למסור לאמית עבודות בהיקף של 15% מכל חוזה רכש שייחתם על ידה עם המדינות הזרות. בסיומה של אותה פגישה, ולאחר שהוסיפו על גבי המסמך הערות בכתב יד, חתמו נציגי הצדדים על המסמך, שייקרא להלן: מסמך 13.7. יצוין, כי ניסן – נציג תע"א – חתם בחתימה מלאה בראש המסמך ובראשי תיבות על גבי כל עמוד בו, אולם המסמך לא נחתם על ידי תע"א במקום המיועד לכך בתחתית העמוד האחרון של המסמך.