--- סוף עמוד 11 ---
שבית המשפט יתערב בהחלטה זו ויאשר את בקשת האישור ויתיר למערער להגיש תביעה נגזרת בשם החברה.
14. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע, כי יש ממש בטענות תע"א לחוסר תום לב מצד המערער. מדובר במי שהיה בתקופה הרלוונטית לתביעה בעל השליטה היחיד בחברה ושימש מנכ"ל שלה. כיום הוא בעל מניות מיעוט בחברה, כאשר בעל המניות השני אינו מעוניין להגיש את התביעה למרות שבעקיפין הוא יהיה זה שיישא בעיקר מימונה וייהנה מרוב הזכייה, אם תהיה כזאת. המערער הוא זה שיש לו ידיעה אישית אודות העובדות שביסוד התביעה הנגזרת, והוא שלט במסמכים הקשורים להגשת התביעה, אלא שהוא לא הוכיח כי הוא שיתף פעולה עם החברה בהעברת המסמכים הנדרשים. בנוסף, המערער נמנע מלהציג בבקשת האישור את התשתית העובדתית הרלוונטית. התנהלות זו נראית כנגועה בחוסר תום לב שיש בו כדי להאפיל על האפשרות למנות אותו לשמש תובע נגזר בשם החברה. יתרה מכך, התנהלות זו מחזקת את המסקנה כי החלטת החברה שלא להגיש את התביעה הנגזרת, כאשר היא לא יכלה להניח בוודאות שהמערער ישתף עמה פעולה בניהול התביעה, הייתה החלטה סבירה באופן שמצדיק שלא להתערב בה.
טענות המערער
15. למערער טענות בנוגע למסקנתו של בית המשפט המחוזי באשר לגמירת הדעת של הצדדים ביחס למסמך 13.7; לדבריו, הנסיבות האובייקטיביות מלמדות על גמירת דעתה של תע"א, שאף השתקפה באופן חיצוני: השעה הבלתי רגילה שבה התקיימה הפגישה; העובדה שניסן חתום על כל עמוד של המסמך לאחר שרשם עליו בכתב ידו את הערותיו ואף טען שקיבל אישור טלפוני לחתום. המסמך אינו נושא כותרת "טיוטה". ניסן הוא איש עסקים מנוסה שניהל מאות עסקאות בהיקפים אדירים. בנוסף, אמית שינתה את התנהלותה לאחר חתימת מסמך 13.7 והחלה לקיים את התחייבויותיה. כל אלה מהווים אינדיקציה לגמירת דעת של הצדדים. משמדובר במסמך חתום, היה על בית המשפט לקבוע כי הנטל עבר לתע"א להוכיח שלא מדובר בהסכם מחייב, כך נטען.
16. עוד טוען המערער בעניין יסוד המסוימות; לדבריו, כל הפרטים החיוניים הנוגעים לעסקה נכללו במסמך 13.7: אמית התחייבה לאי-תחרות ומצד שני תע"א התחייבה לספק לאמית עבודות בקבלנות משנה, בשיעור של 15%. עוד נקבע, כי פרטי העבודה הספציפיים ייקבעו בהסכמה בין הצדדים על בסיס עקרונות שפורטו בנספח B,
--- סוף עמוד 12 ---
לאחר משא ומתן בתום לב. גם השינויים שנערכו בנוסחים המאוחרים יותר, לא שינו מהותית מנושא התמורה.