12. מחלוקת נוספת נוגעת לשאלה האם התקשרותה של תע"א עם המדינה הזרה השנייה נעשתה בתוך התקופה הנקובה במסמך 13.7. לפי האמור בסעיף 6(a) למסמך 13.7, הצדדים הסכימו כי תוקפו יהיה ממועד חתימתו ולמשך שלוש שנים, אם תע"א לא תחתום בתוך תקופה זו על חוזה רכש במדינות הזרות; ואילו אם תחתום תע"א על
--- סוף עמוד 10 ---
חוזה רכש, הרי שתוקפו יהיה שלוש שנים ממועד החתימה על חוזה הרכש הראשון. אין חולק כי בתוך תקופת שלוש השנים מיום חתימת ההסכם (13.7.2005) לא נחתם חוזה רכש עם אחת המדינות הזרות. חוזה הרכש בין תע"א לבין המדינה הזרה השנייה נחתם באופן סופי רק ביום 13.2.2009. אלא שהמערער טוען כי די בכך שתע"א "זכתה" בהסכם עם המדינה הזרה השנייה כדי להקים לאמית זכות לקבל עבודות בקבלנות משנה, וזאת בהסתמך על המלים הבאות במסמך 13.7 (סעיף 2(a)):
"IAI/MBT undertakes to sub-contract to Emit the Work share defined in Exhibit B, if IAI/MBT wins the contract for the supply of the HAROP system in the territory…"
בית המשפט המחוזי סבר, כי אף שלפרשנות שמציע המערער יש עיגון לשוני, הרי שהפרשנות של תע"א, לפיה יש לראות בחתימה על הסכם הרכש את המועד הרלוונטי לצורך זכאותה של אמית לקבלת עבודות משנה, מתיישבת בצורה טובה יותר עם נוסח מסמך 13.7 בכללותו. כך, המונח "Prime Contract" הוגדר בסעיף 1(e) למסמך 13.7 כחוזה שייחתם (to be signed) בין תע"א לבין אחד מלקוחותיה הפוטנציאליים. סעיף 5 למסמך 13.7 קובע כי זכאותה של אמית לביצוע עבודות בקבלנות משנה תקום "If IAI/MBT is awarded a Prime Contract from a Potential Customer in the Territory". בנוסף, סעיף 6 למסמך 13.7 מדבר על מועד החתימה של חוזה הרכש. לגישתו של בית המשפט, גם הפרשנות התכליתית של מסמך 13.7 עולה בקנה אחד עם גרסתה של תע"א. זכותה של אמית יכולה להיות רלוונטית רק אם מדובר בהסכם סגור שתע"א תהיה מחויבת לבצע עבודות מכוחו, שהרי רק את העבודות האלה (או חלקן) תוכל אמית לבצע בקבלנות משנה עבורה. מעבר לכך, הפרשנות לפיה המועד הרלוונטי הוא מועד החתימה מעניקה לצדדים ודאות בנוגע לתחולתו של ההסכם.
13. בית המשפט המחוזי הסיק מכל האמור לעיל, כי לא ניתן לקבוע שהחלטתה של החברה שלא להיענות למכתב הדרישה ולא להגיש תביעה נגד תע"א הייתה החלטה בלתי סבירה – זאת לנוכח הקשיים שהחברה הייתה ניצבת בפניהם לו הייתה תביעה כזו נדונה, כמו גם לנוכח ההשלכות הנוספות של הגשת תביעה שכזו (העלויות הכספיות הכרוכות בכך, משאבי כוח האדם הנדרשים, הנזק האפשרי למוניטין של החברה ולקשרים אפשריים שלה עם תע"א בהווה או בעתיד). לכן, נקבע כי אין מקום לכך