המערער טוען, כי למעשה לא התקבלה כל החלטה על ידי דירקטוריון החברה לאחר מכתב הדרישה של המערער. דובסטר הותיר על כנה את החלטות הדירקטוריון מיום 23.2.2012, תוך התנערות משיקול דעת עצמאי. הוא לא ידע איזה מידע הוצג לדירקטוריון בשנת 2012, נמנע מקבלת מידע מעורכי דין שהייתה להם נגיעה לעניין ולא שוחח עם המערער. בנוסף, דובסטר היה מצוי בניגוד עניינים בהיותו פנסיונר של תע"א. הוא בחר להתייעץ עם עורכי דין אשר מייצגים את בעל השליטה. עוד נטען, כי מהירות התגובה למכתב הדרישה מעלה ספק רב אם היה סיפק בידי דובסטר ללמוד את הנושא. דהיינו, לא התקיים כל תהליך קבלת החלטות בחברה. המערער טוען, כי הסיבה האמתית לכך שהחברה נמנעה מלהגיש תביעה נגד תע"א היא האינטרסים האישיים של פרנקל, בעל השליטה. נוכח ניגוד העניינים בו מצוי פרנקל, היה על בית המשפט לקבוע כי עבר לחברה הנטל להראות כי ההימנעות מהגשת התביעה נופלת תחת הסטנדרט של "הגינות מלאה".
טענות המשיבות 2-1
20. המשיבות 2-1 טוענות, כי הסיבה שבגינה החברה לא הגישה תביעה נגד תע"א נעוצה בסירובו המתמשך של המערער לשתף פעולה עם החברה ולהעביר מסמכים ומידע שנדרשו ממנו. דירקטוריון החברה קיבל החלטה לפיה החברה לא תידרש לנושא בדיקת היתכנות תביעה נגד תע"א כל עוד המערער לא קיים את שהוטל עליו – מסירת מידע ומסמכים.
21. המשיבות 2-1 סומכות את ידיהן על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולטענתן המערער אינו מתמודד עם הנמקותיו של פסק הדין. כך, טענת היסוד לפיה החלטת המשיבות שלא להגיש תביעה נגד תע"א נבעה משיקולים זרים שיסודם באינטרסים אישיים של פרנקל, נבחנה ונדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. גם טענתו של המערער לפיה אין מקום להפעיל את כלל שיקול הדעת העסקי, נדחתה על ידי בית המשפט. כך או כך, בית המשפט בחן את עילת התביעה הלכאורית נגד תע"א ומצא שהיא מוטלת בספק, וגם מטעם זה אין מקום להתערב בהחלטת החברה. עוד נקבע, כי דובסטר היה רשאי להסתמך על החלטת הדירקטוריון משנת 2012, והמערער לא הציג טעם ענייני להתערבות בקביעה זו.
--- סוף עמוד 14 ---
טענות תע"א
22. תע"א פותחת וטוענת כי הבקשה לאישור תביעה נגזרת לא נועדה כדי לשרת את טובת החברה, אלא על מנת להפעיל לחץ על בעל השליטה בחברה, עמו המערער מסוכסך. עוד טוענת תע"א, כי הערעור מופנה נגד שורה ארוכה של קביעות עובדתיות שקבע בית המשפט המחוזי לאחר שהתרשם מהעדים באופן בלתי אמצעי. המערער לא הראה הצדקה לסטות מהכלל לפיו אין ערכאת הערעור מתערבת בממצאי עובדה.