43. הגעתי כאמור לכלל מסקנה שהתובע שקל את שתי האופציות, וזאת בזמן שהיה כבר מלווה על ידי עורכת דין, ראו מכתב ההתראה מיום 2.1.14; איש לא כפה על התובע את הבחירה באופציה ב'; התובע לאחר השיחה ביקש "טוב, תן לי לישון על זה, מקובל?", ראו התמליל מיום 17.2.14 בעמ' 60 שו' 26; התובע התייעץ עם אשתו, העריך את סיכוייו וסיכוניו ובחר לשים את הפרשה מאחוריו, ראו תצהירו בסעיף 149 וכן עדותו בעמ' 147 שו' 22-23; עמ' 147 שו' 27-28 : "רציתי להוריד אותו מהחיים שלי... לא רציתי אותו בחיים שלי יותר". סבורה אני כי עם מסירת השיקים תמה השותפות בין הצדדים בכל היבט אפשרי, כשהתובע נוטל עמו לקוחות מסוימים והנתבעת ממשיכה לטפל בפוליסות שהוצאו ללקוחות המשותפים האחרים (ש-80% מתוכם ממילא היו לקוחותיה היא, ראו עדות התובע בעמ' 114 שו' 17). על רקע מסקנה זו, קובעת אני כי לא מגיעים לתובע כל סכומים נוספים; הוא אינו זכאי לסעד של מתן חשבונות או כל סעד אחר ודין התביעה להידחות.
סוף דבר
44. מכל הטעמים הללו – התביעה נדחית במלואה. לנוכח ההליכים הרבים שננקטו; התביעות האישיות שהוגשו ונדחו; הקבלות שצורפו לסיכומים המעידות על תשלום של 86,876 ₪ כולל מע"מ כשכ"ט עו"ד, הנני מחייבת את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט גלובליות (הכוללות שכר טרחת עורך דין) בסכום של 100,000 ₪. התשלום יבוצע תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין ולאחר מועד זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד התשלום המלא בפועל.
ניתן היום, כ' תשרי תשפ"ב, 26 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.
חנה פלינר