בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
ת"א 29573-08-16 ניב נ' אביבית ביטוח בע"מ ואח'
ת"א 12781-02-19 נדב נ' אביבית ביטוח בע"מ ואח'
26.9.21
לפני כבוד השופטת חנה פלינר
תובע
נדב ניב
ע"י ב"כ עו"ד פילוסוף רפאל
נגד
נתבעים
1.אביבית ביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אסף עזרתי
2.זיו אביבי – נמחק ביום 24.5.20
3.הדר מירה פיינברג – נמחקה ביום 24.5.20
פסק דין
הצדדים והשאלה שבמחלוקת, בתמצית
1. התובע, מר נדב ניב (להלן: "התובע") הינו סוכן ביטוח; הנתבעת 1, אביבית ביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת") הינה סוכנות ביטוח, אשר מניותיה מוחזקות על ידי מר זיו אביבי והמנוהלת על ידו. זיו אביבי הינו בעל רישיון לשמש כסוכן ביטוח, והינו אביה של הגב הדר פיינברג, אשר שימשה בזמנים הרלוונטים לתביעה כמנהלת בנתבעת. התביעה שבפניי הוגשה במקורה גם כנגד מר אביבי (יכונה להלן "זיו") וכנגד הדר פיינברג (תכונה להלן: "הדר"), אך במהלך שלב ההוכחות, בתום עדויות התביעה, נמחקה התביעה האישית כנגד זיו והדר, בהסכמת התובעת, וזו המשיכה להתברר אך כנגד הנתבעת (מטעמי נוחות, הנתבעת, זיו והדר יכונו "הנתבעים").
2. אין מחלוקת כי החל מיום 1.12.10 (ואף קודם לכן, אף שהתובע קיבל דמי אבטלה עד למועד זה) ועד ליום 31.12.13 שיתפו התובע והנתבעת פעולה בתחום הביטוח ומכרו פוליסות ביטוח ללקוחות (תכונה להלן: "תקופת השותפות"). כפי שיפורט להלן, תקופת השותפות הגיעה לקיצה ב"פיצוץ", ועל רקע חשדות של הנתבעת כי התובע החל לנהל את עסקי השותפות בשותפות מתחרה. בין הצדדים התנהלו שיחות, חלק מהתמלילים הוגשו כראיה. ביום 17.2.14 מסר התובע לנתבעת מספר שיקים על סכום כולל של 50,000 ₪ בצירוף מע"מ (58,995 ₪), ראו נספח 10 לתצהיר זיו; באותו מועד הוציאה הנתבעת חשבונית מס עליה נרשם: "ע"ח תשלום שכר ביתר ופיצוי בגין הפרת הסכם" (ראו נספח 9 לתצהיר זיו). יש לציין כי מתוך סכום זה נפרע סך של כ-20,000 ₪; מספר שיקים לא כובדו ולטענת הנתבעת נותר חוב של 30,330 ₪.
3. השאלה העיקרית שבמחלוקת הינה האם, כטענת הנתבעת, "ההתחשבנות" שנעשתה ביום 17.2.14 הביאה לסיומה המלא את השותפות בין הצדדים, ובכלל זה נערך חשבון בגין העבר וכן לגבי העתיד (העמלות שממשיכות להיות משולמות עבור הפוליסות/הלקוחות של השותפות); או שמא, כטענת התובע, אם בכלל אזי נעשתה התחשבנות רק לגבי העבר; גם התחשבנות זו נעשתה לאחר מסע איומים והפחדות מצידו של זיו, ונכפתה עליו מתוך לחץ ומצוקה; בכל מקרה, אין בכך כדי לגרוע מזכותו, כשותף, לקבל את חלקו בשותפות לאחר פירוקה (מיום 1.1.14). התובע טוען כי התחשבנות שכזו לא עמדה כלל על הפרק ודורש מתן חשבונות, ובמידת הצורך עותר למינוי מומחה לצורך עריכת התחשיבים הנדרשים. לשיטת התובע יש לערוך את החישובים לאחר הפחתת הוצאות תפעול בשיעור של 20% לכל היותר, ולא 40% כפי שדרשה הנתבעת. זו בתמצית המחלוקת, להלן הרקע הנדרש להכרעה.
הרקע הנדרש להכרעה
4. תביעה זו הוגשה במקורה לבית המשפט השלום בתל אביב (ת"א 29573-08-16) והתנהלה בפני כב' השופט אבי שליו (להלן: "התביעה בשלום"). כשנתיים בטרם הוגשה התביעה שבשלום, הגיש התובע תביעה כנגד הנתבעת, זיו והדר בבית הדין האזורי לעבודה, סע"ש 37620-11-14 (להלן: "התביעה בבד"ע"). במסגרת התביעה בבד"ע גולל הוא את סיפור המעשה כפי ראות עיניו, עליו חוזר הוא גם בתביעה שבשלום ובתביעה שבפניי. הרקע לתביעות הינו כאמור תקופת העבודה המשותפת בין התובע לנתבעת. במסגרת הסעדים אשר נתבעו בבד"ע, תבע התובע בין היתר סכומים המגיעים לו, לשיטתו, כתוצאה מתקופת עבודתו אצל הנתבעת, ובכלל זה, תבע התובע פיצויי פיטורין; משכורות שלא שולמו לו; דמי הודעה מוקדמת; פידיון חופשה ועוד כהנא וכהנא זכויות מכוח היותו עובד. לצד זאת העלה דרישות לתשלום עמלות; תביעות בגין לשון הרע וסעדים נוספים למתן חשבונות, ראו כתב התביעה בבד"ע אשר צורף כנספח כ' לתצהיר התובע בהליך זה.
5. יש לציין כי במסגרת כתב ההגנה שהגישו הנתבעים בבד"ע טענו הם בין היתר שאין מדובר ביחסי עובד מעביד; טענו כי הייתה שותפות בין התובע לנתבעת; וכי לא היה כל מקום להגיש תביעה אישית כנגד זיו והדר. בפתח דיון ההוכחות בבד"ע, ביום 25.7.17, וכשנה לאחר שהתובע ניהל הליך מקביל בשלום, נדחתה התביעה בבד"ע, כששאלת ההוצאות אמורה להילקח בחשבון ע"י בימ"ש שלום, ראו פסק הדין אשר צורף כנספח כ"א לתצהיר התובע.
6. במסגרת התביעה בשלום בקש התובע לחייב את הנתבעים בסך של 1,152,500 ₪ המורכב מתביעה לעמלות שותפות מתחילת שנת 2014 בסך 680,000 ₪ ועמלות עבר עד ליום 31.12.13 בסך 322,500 ₪. עוד נתבקש צו מניעה האוסר על הנתבעים לעשות שימוש בנתוני הלקוחות המצויים בידיהם. בנוסף, נתבע פיצוי בגין חוק איסור לשון הרע נוכח חילופי דברים שהוטחו בין הצדדים במסגרת סיום ההתקשרות ביניהם.
7. כתב התביעה מגולל מסכת עובדתית לפיה בשנת 2010 הוסכם בין הצדדים על הקמת שותפות עסקית במסגרתה יבנו תיק פוליסות ביטוח משותף אשר יהיה בבעלותם המשותפת. המיזם המשותף נשא את השם "אביבית-שנהב" ונרשם על מספר סוכן של הנתבעת עם מס' ייעודי נפרד עבור קבלת העמלות מחברות הביטוח. התובע טען בתביעתו כי הצדדים פעלו במסגרת זו החל מיום 1.12.10, וניסו להעלות על הכתב את הסכם השותפות כדוגמת הסכם שנערך עם גב' דליה מור (נספח ד' לכתב התביעה), אולם נחלקו בכמה מתנאיו, ועל כן לא חתמו על הסכם פורמלי (יכונה להלן: "הסכם דליה מור"). המשיך התובע בכתב תביעתו וטען כי בחודש אוגוסט 2013 הודיע על כוונתו לפרק את המיזם המשותף, זאת בשל אי סדרים שהתגלו אצל הנתבעת (ראו גם סעיף 94 לתצהיר התובע) וכן "פעולות לא כשרות" (סעיף 100 לתצהיר התובע). התובע טען כי הצדדים המשיכו לפעול יחד עד יום 31.12.13 אז הוחרף הסכסוך.
8. אין מחלוקת שביום 31.12.13 התבקש התובע להגיע לפגישה במשרדו של זיו (להלן: "הפגישה מיום 31.12.13"). לגבי קורות פגישה זו נכללו תיאורים קוטביים בכתבי הטענות ובתצהירים – בעוד שהתובע טוען כי זומן לפגישה זו ב"עורמה"; נכלא בחדר הישיבות ויציאתו נאסרה; הוטחו בו האשמות שקריות לגבי מעשיו בשותפות; הוטחו בו דברים המהווים פרסום לשון הרע; ננקטה על ידי זיו אלימות פיזית של ממש ("דחף אותי בפראות, היכה אותי בחזי") וכן זיו השמיע כלפיו איומים ברצח (ראו סעיפים 102-112 לתצהיר), אזי הנתבעים הכחישו מכל וכל תיאורים קשים אלו. לגרסתם, במהלך חודש דצמבר 2013 גילתה הנתבעת מעילה של עובד אחר, מר אבי אהרוני שלימים ריצה עונש מאסר בגין מעשיו אלו (להלן: "אהרוני"). באותה עת טען אהרוני בפני עובדת אחרת של הנתבעת, הגב' אורלי קטן (להלן:"אורלי") כי התובע מתחרה בנתבעת ופועל בניגוד עניינים כלפיה. הנתבעת פעלה לבירור טענה זו וגילתה כי במהלך שנת 2013 החל התובע למכור פוליסות ביטוח שלא באמצעות הנתבעת אלא באמצעות סוכנות מתחרה, "נמר" (להלן: "נמר"). בגין חשדות אלו זומנה הפגישה מיום 31.12.13, וזיו אינו מכחיש כי לאור גילוי המעילה של אהרוני והחשדות כנגד התובע, אותו הוא מכיר משנת 1999, היה הוא נתון בסערת רגשות (ראו סעיפים 71-76 לתצהיר זיו; סעיפים 33-39 לתצהיר הדר; סעיפים 4-11 לתצהיר שי פיינברג, בעלה של הדר, אשר יכונה להלן "שי").
9. כך או כך, ואת מסקנותיי הרלוונטיות אפרוס בהמשך, בערב הפגישה שלח זיו מייל לתובע, אשר צורף כנספח 8 לתצהיר זיו. במייל זה נדרש התובע להשאיר באופן מיידי את מכשיר האייפד, מכשיר הטלפון הנייד מפתחות הרכב ומפתחות המשרד בידי הנתבעת, ראו בעניין זה עדות שי בעמ' 281. ביום 11.2.14 נערכה שיחה בין התובע לזיו, ראו התמליל שצורף כנספח ט"ז לתצהיר התובע (להלן: "השיחה מיום 11.2.14"). ביום 17.2.14 נערכה שיחה נוספת, בחלקה נכח גם מר שכטר (להלן: "שכטר" ו"השיחה מיום 17.2.14", ראו נספח 6 לתצהיר זיו). למחרת השיחה מיום 17.2.14 מסר התובע לנתבעת שיקים על סך כולל של 50,000 ₪ בצירוף מע"מ.
10. זה המקום לציין כי לטענת התובע, כבר ביום 2.1.14 (דהיינו יומיים לאחר פגישת ה"פיצוץ" וכחודש וחצי לפני ביצוע התשלום) פנה הוא לעו"ד אביגיל כץ המתמחה בדיני עבודה, וזו האחרונה שלחה לנתבעת מכתב דרישה, ראו נספח כ"ו לתצהיר התובע והמענה לו, נספח כ"ג לתצהיר התובע. במכתב זה מופיעות דרישות הנוגעות לרכיב שכר העבודה (סעיף 3 למכתב, על תתי סעיפיו) וכן דרישות הנוגעות ל"לקוחות השותפות" ו"כספי השותפות" (סעיף 4 למכתב).
11. גם לאחר מסירת השיקים המשיך התובע לדרוש עריכת התחשבנות. ביום 2.4.14 שלחה הנתבעת לתובע טיוטת הסכם, בעקבות דרישותיו אלו של התובע. בטיוטת ההסכם לא מציעה הנתבעת תשלום סכומים נוספים, ההיפך הוא הנכון. כך למשל בסעיף 5 (5) לטיוטה נאמר: "לפיכך נדב מסכים כי חובו לאביבית, לאחר שויתר על התיק עומד על 300,000 ₪" (ראו נספח ל"א לתצהיר התובע, יכונה להלן : "טיוטת ההסכם מטעם הנתבעת"). התובע סירב לחתום על טיוטה זו והמשיך לשגר מכתבים מעורכי דין, ראו נספחים כ"ז וכ"ח לתצהירו. משלא נענו דרישותיו, הגיש התובע בחודש נובמבר 2014 את תביעתו בבד"ע ובחודש אוגוסט 2016 את תביעתו בשלום.
12. לאחר שהתקיימה ישיבת קדם משפט בבית משפט השלום, לאחר שנקצבו מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית והוגשו תצהירי התובע, הגישו הנתבעים בקשה לסילוק התביעה בטענת חוסר סמכות עניינית וטענו כי מדובר בתביעה לפירוק שותפות שעליה להתברר בפני בית המשפט המחוזי בהתאם לסעיפים 46 ו- 47 לפקודת השותפויות [נוסח חדש] התשל"ה- 1975 (להלן: "פקודת השותפויות"). התובע הגיב לבקשה וייחד את עיקר תגובתו לעיתוי הגשתה. לשיטתו העלאת טענת העדר הסמכות בשלב בו הועלתה מהווה חוסר תום לב, ונועדה אך להשהות את ההליך. לגופו של עניין טען כי היתה לצדדים כוונה ליצור שותפות ולרשום אותה, אולם משזו לא יצאה אל הפועל, השותפות לא הוקמה ולא נרשמה, ועל כן בין הצדדים התקיים שיתוף פעולה עסקי ולא שותפות.
13. ביום 4.2.19 ניתנה החלטה בתיק בשלום, אשר הורתה על העברת הדיון לבית המשפט המחוזי. בין היתר נקבע שם כדלקמן: "מצאתי להפעיל את סמכותי בנדון בשלב דיוני זה, גם מאחר והעובדות נתחדדו עת הגישו הצדדים תצהירים, והתובע הגדיל לעשות והוסיף בתצהיריו סעדים רבים שבמהותם לא נדונים בתביעה כספית בבית המשפט השלום (כגון נכונותו לערוך התמחרות BMBY בנוגע לתיק הלקוחות), וסעדים נוספים (שלא נתבעו במקור) הנוגעים לחלוקת נכסי השותפות האחרים (מחשב נייד, פלאפון, פרס כספי בו זכה וכיוצ"ב) ואף העתירה לצווי מניעה הקשורים בקשר עם לקוחות השותפות (שממילא אינם בסמכות בית המשפט השלום). במסגרת הדיון נמחקה העילה המתייחסת ללשון הרע בגין דברים שהוחלפו בין הצדדים במסגרת הפסקת ההתקשרות ביניהם, והוצע לב"כ התובע לעתור לבית המשפט הנעבר לצמצום כתב התביעה (וראה לענין זה את עמדת המחוקק בתקנה 9 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, שטרם נכנסו לתוקף). אשר על כן, ובהתאם לסמכותי בסעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אני מורה על העברת התובענה לבית המשפט המחוזי בתל אביב". בשל השלב בו הועלתה טענת הסמכות, לא נפסקו הוצאות.
14. לאחר שהתיק הועבר לטיפולי זימנתי את הצדדים לישיבת קדם משפט (ראו פרוטוקול דיון מיום 25.3.19). באותו דיון העליתי את שאלת ההתחשבנות שנעשתה ביום 17.2.14 והאם היא "סתמה את הגולל" על התחשבנות עתידית. ב"כ התובע ציין בין היתר : "זה לא תשלום על קניית תיק" (עמ' 2 שו' 28). לעומתו ציין ב"כ הנתבעים: " הייתה שותפות, לא שינינו את הגרסה שלנו, רק שהשותפות הסתיימה בהתחשבנות. בדיון ההוכחות ביהמ"ש יגלה שהנתבעים צודקים. הייתה שותפות שהסתיימה. לא צריך רואה חשבון, לא צריך מומחה, מדובר בהחלטה שיפוטית האם הצדדים אכן נפרדו" (עמ' 2 שו' 26-29).
15. בתום אותה ישיבה קבעתי בסעיף 1 להחלטה כדלקמן: "תיק זה עבר לבימ"ש המחוזי בעקבות החלטה של כב' השופט שליו. התיק הועבר לבימ"ש לאחר שכבר היו בו תצהירים. לאחר הגשת התצהירים ועל מנת שבימ"ש המחוזי יקנה סמכות לדון בכל התביעה, נמחקה העילה המבוססת על לשון הרע. למעשה נותרה בעינה המחלוקת לגבי ההתחשבנות, אגב סיום השותפות. אם אתמצת את המחלוקת אזי, לטענת הנתבעים, ההתחשבנות נעשתה ביום 17.2.14 ונעשתה היא נכון ליום 31.12.13, הוא היום בו פסקה הפעילות המשותפת. לטענת הנתבעים, התחשבנות זו כללה גם את החשבון עבור העבר, דהיינו תקופת העבודה המשותפת וגם התחשבנות עתידית, אם וככל שהיה צורך בעריכת התחשבנות כזו. לעומת זאת, התובע טוען כי ההתחשבנות לא נעשתה; אם וככל ששולמו סכומים כלשהם אזי שולמו הם תחת לחץ ולכל היותר מדובר בסיום התחשבנות לגבי תקופת העבר. לטענת התובע, התחשבנות לגבי העתיד - דהיינו עמלות עבור פוליסות משותפות, לא נעשתה"(הדגשות שלי); בסעיף 4.2 להחלטתי נאמר: " בימ"ש ציין בפני התובעים כי עיקר המחלוקת, כפי שהוא רואה אותה, נוגעת להסכם שהיה בין הצדדים, מנגנון ההיפרדות והאם קוים במקרה הנדון".
16. לאחר ישיבת קדם המשפט התקיימו מספר ישיבות הוכחות במהלכן נחקרו עדי התביעה (התובע עצמו, אשתו דורית, מר מרדכי הרשקו- הבעלים של סוכנות נמר, מר דוד דוידוביץ' וכן המומחה מר רמי מיימון, בנוגע לשיעור דמי התפעול הראויים/הנוהגים). מטעם הנתבעים העידו זיו, הדר, שי, אורלי ושכטר. גם במהלך דיוני ההוכחות חזרתי וציינתי את השאלה שבמחלוקת, ראו בעמ' 201 שו' 3-4 : "אני מזכירה שכאן קודם כל עומדת על הפרק השאלה האם תמו יחסי השותפות שבאופן שלא מזכה את התובע בשקל אחד נוסף, זאת הרי הטענה." אציין כי חקירות העדים התנהלו לעיתים בטונים צורמים; כל צד מטיח בצד השני כי הפריע במהלך חקירות העדים, ראו למשל הערתי בעמ' 239 שו' 18-27. לאחר החקירות הוגשו מסמכים נוספים שחלקם הוצאו מהתיק בהחלטה שיפוטית (ראו בקשה מס' 47 והחלטתי מיום 14.6.20). הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב, ובסיכומים אלו מתייחסים הצדדים לנקודות לרוב – טענות בדבר הרחבת חזית אסורה (כל צד מטיח באחר); טענות לעניין היקף התחולה של הסכם דליה מור על הצדדים; מחלוקות בנושא דמי התפעול; מחלוקות באשר לידיעת הנתבעים על המעבר לנמר והסכמתם מראש לכך; מחלוקות באשר לישיבת ה"פיצוץ"; מחלוקות באשר למהות ההתחשבנות שנעשתה בין הצדדים; האשמות הדדיות לגבי אופיו של כל אחד מהניצים (התובע וזיו). אציין כי הסיכומים והיקף הטענות המפורטות בהם מהווים המשך ישיר לחקירות ולכתבי הטענות הארוכים ועמוסים לעייפה (במיוחד מצידו של התובע), ודומה כי לא נשמטה כל עילת תביעה פוטנציאלית, גם אם האחת אינה מתיישבת עם האחרת.