הרקע הנדרש להכרעה
4. תביעה זו הוגשה במקורה לבית המשפט השלום בתל אביב (ת"א 29573-08-16) והתנהלה בפני כב' השופט אבי שליו (להלן: "התביעה בשלום"). כשנתיים בטרם הוגשה התביעה שבשלום, הגיש התובע תביעה כנגד הנתבעת, זיו והדר בבית הדין האזורי לעבודה, סע"ש 37620-11-14 (להלן: "התביעה בבד"ע"). במסגרת התביעה בבד"ע גולל הוא את סיפור המעשה כפי ראות עיניו, עליו חוזר הוא גם בתביעה שבשלום ובתביעה שבפניי. הרקע לתביעות הינו כאמור תקופת העבודה המשותפת בין התובע לנתבעת. במסגרת הסעדים אשר נתבעו בבד"ע, תבע התובע בין היתר סכומים המגיעים לו, לשיטתו, כתוצאה מתקופת עבודתו אצל הנתבעת, ובכלל זה, תבע התובע פיצויי פיטורין; משכורות שלא שולמו לו; דמי הודעה מוקדמת; פידיון חופשה ועוד כהנא וכהנא זכויות מכוח היותו עובד. לצד זאת העלה דרישות לתשלום עמלות; תביעות בגין לשון הרע וסעדים נוספים למתן חשבונות, ראו כתב התביעה בבד"ע אשר צורף כנספח כ' לתצהיר התובע בהליך זה.
5. יש לציין כי במסגרת כתב ההגנה שהגישו הנתבעים בבד"ע טענו הם בין היתר שאין מדובר ביחסי עובד מעביד; טענו כי הייתה שותפות בין התובע לנתבעת; וכי לא היה כל מקום להגיש תביעה אישית כנגד זיו והדר. בפתח דיון ההוכחות בבד"ע, ביום 25.7.17, וכשנה לאחר שהתובע ניהל הליך מקביל בשלום, נדחתה התביעה בבד"ע, כששאלת ההוצאות אמורה להילקח בחשבון ע"י בימ"ש שלום, ראו פסק הדין אשר צורף כנספח כ"א לתצהיר התובע.
6. במסגרת התביעה בשלום בקש התובע לחייב את הנתבעים בסך של 1,152,500 ₪ המורכב מתביעה לעמלות שותפות מתחילת שנת 2014 בסך 680,000 ₪ ועמלות עבר עד ליום 31.12.13 בסך 322,500 ₪. עוד נתבקש צו מניעה האוסר על הנתבעים לעשות שימוש בנתוני הלקוחות המצויים בידיהם. בנוסף, נתבע פיצוי בגין חוק איסור לשון הרע נוכח חילופי דברים שהוטחו בין הצדדים במסגרת סיום ההתקשרות ביניהם.
7. כתב התביעה מגולל מסכת עובדתית לפיה בשנת 2010 הוסכם בין הצדדים על הקמת שותפות עסקית במסגרתה יבנו תיק פוליסות ביטוח משותף אשר יהיה בבעלותם המשותפת. המיזם המשותף נשא את השם "אביבית-שנהב" ונרשם על מספר סוכן של הנתבעת עם מס' ייעודי נפרד עבור קבלת העמלות מחברות הביטוח. התובע טען בתביעתו כי הצדדים פעלו במסגרת זו החל מיום 1.12.10, וניסו להעלות על הכתב את הסכם השותפות כדוגמת הסכם שנערך עם גב' דליה מור (נספח ד' לכתב התביעה), אולם נחלקו בכמה מתנאיו, ועל כן לא חתמו על הסכם פורמלי (יכונה להלן: "הסכם דליה מור"). המשיך התובע בכתב תביעתו וטען כי בחודש אוגוסט 2013 הודיע על כוונתו לפרק את המיזם המשותף, זאת בשל אי סדרים שהתגלו אצל הנתבעת (ראו גם סעיף 94 לתצהיר התובע) וכן "פעולות לא כשרות" (סעיף 100 לתצהיר התובע). התובע טען כי הצדדים המשיכו לפעול יחד עד יום 31.12.13 אז הוחרף הסכסוך.