סיכום
39. לאחר שמיעת הראיות הגעתי לכלל מסקנה כי גרסתו של התובע לקתה באי דיוקים רבים, בלשון המעטה, שלא לומר שקרית; כך, אין כל אמת בגרסת התובע לגבי ההסכמה למעבר לנמר; אין כל אמת בטענת האיומים, האלימות, הכפייה; אין כל אמת בטענה שהתשלום של ה – 50,000 ₪ נעשה אך ורק כדי לסגור את חוב העבר ושעניין תיק הפוליסות לא נדון; אין כל אמת בטענה כי דובר על שותפות בתיק לקוחות, להבדיל מתיק פוליסות. עולה כי גרסתו של התובע לאירועים קורסת ואינה מתיישבת עם העובדות. התובע לא הסס להטיל בוץ ורפש ובכלל זה מעשים פליליים לפתחו של זיו, כל זאת ללא בסיס. בהתאם להלכת חיון, במקרה כזה, על בית המשפט לנקוט ביד קשה ולדחות את התביעה.
40. לא זו אף זו, הגעתי לכלל מסקנה שהתובע עשה שימוש לרעה בהליכי בית משפט, אם בהליכים הסותרים בהם נקט; אם בטענות שהעלה בהליכים השונים שניהל, טענות שאינן יכולות לדור בכפיפה אחת; אם בהחלטתו לתבוע אישית את זיו והדר – הן בבד"ע והן בתביעה שבפניי, וזאת ללא כל בסיס; כך, לא היה כל מקום להגיש תביעה בבד"ע, שכן התובע ידע גם ידע שתשלום "המשכורת" נעשה על חשבון רווחיו בשותפות – ראו בעניין זה סעיף 34 (6) לפקודת השותפויות הקובע כי שותף אינו זכאי לשכר בעד עבודתו בשותפות. כל זאת לא מנע מהתובע לדרוש זכויות סוציאליות מלאות, והוא הגדיל לעשות כאשר דרש דמי הודעה מוקדמת – כיצד דרישה זו עולה בקנה אחד עם טענתו הוא בסעיף 94 לתצהירו לפיה הוא זה שבקש להביא את הקשר לסיומו? (טענה שלא זכתה כאמור לכל עיגון ראייתי, וראו גם חקירתו בעניין זה בעמ' 104 שו' 20-34).
41. במיוחד לא ניתן לעבור לסדר היום על הקלות הבלתי נסבלת של התובע לכלול בכתבי טענותיו, תצהיריו וסיכומיו טענות קשות וחמורות על מעשים פליליים – אף כאלו שאינם קשורים כלל לפרשה (ראו העלאת הטענה לפיה זיו תקף את הדר פיזית, בטיול - חקירת שכטר בעמ' 231 שו' 14-16, חקירת הדר בעמ' 327 שו' 6-8, חקירת זיו בעמ' 347 שו' 15). ראו הטענות החמורות הנוספות דוגמת כליאת שווא, איומים ברצח; תקיפה פיזית. לא מצאתי בטענות אלו כל עיגון בראיות ולדידי במקרה זה "התרופה הנכונה נגד מסירת עדות שקר על ידי בעל דין – כאשר העדות מתייחסת לעניין מהותי להתדיינות ונמסרת ביודעין מתוך כוונה להטות את תוצאת המשפט – היא מתן פסק דין לחובת השקרן".
42. מעבר לכך ולגופו של עניין – מצאתי כי בשאלה המקדמית שבמחלוקת, שאלת ההשלכות של ההתחשבנות, יש להעדיף את גרסת הנתבעת, כמפורט בממצאי לעיל. הגעתי לכלל מסקנה שעל רקע הדברים שהתגלו, אכן הסכם השותפות הופר; בדין סברו הנתבעת וזיו כי התובע מעל באמונם ופעל מאחורי גבם; בפני התובע הועמדו שתי אפשרויות ברורות – כפי שעולה מהשיחה מיום 17.2.14, והן (א) לערוך בשלב בראשון התחשבנות מדוקדקת באשר למשיכות העבר שנעשו, ובכפוף להשבת כספים ככל שידרש לעבור לשלב השני, והוא רכישת תיק הפוליסות או (ב) לעשות התחשבנות גלובלית על סמך הנתונים שהיו ידועים באותה עת לשני הצדדים, לוותר על כל הטענות הנוגעות להפרה, אי תחרות וכו', לאפשר לתובע ליטול עימו את הלקוחות שהביא לשותפות כשיתרת התיק נותרת אצל הנתבעת, וכל זאת תמורה תשלום של 50,000 ₪ + מע"מ.