על תכליתו של הצו עמד המלומד מ' קרייני:
--- סוף עמוד 8 ---
ככלל אפשר אפוא לומר, כי הצו מבקש לקדם את עקרון ה-Final judgment rule האוסר על בעל דין להעלות השגות בפני ערכאת הערעור על החלטות הביניים של הערכאה הראשונה עד שהיא תיתן את החלטתה הסופית בסכסוך בכללותו, קרי עד לפסק הדין. התכלית הדיונית של הצו ברורה: לשמור על רציפות הדיון בפני הערכאה הראשונה ולחסוך מערכאת הערעור את הצורך לעסוק בהשגות על החלטות הנוגעות לניהול השוטף של התובענה. תכלית זו מקבלת משנה תוקף נוכח קיומה של 'נטייה גוברת והולכת אצל בעלי דין לפנות לבית המשפט שלערעור כדי להשיג על כל החלטה והחלטה של בית המשפט דלמטה ובפרט על החלטות ביניים'" (קרייני, בעמ' 163-162)
על תכלית זו שביסוד הצו עמד גם בית משפט זה בפסיקתו (ראו: עניין שמיע, פסקה 8; רע"א 10343/09 ארץ נ' וויטמן, [פורסם בנבו] פיסקה 3 (14.10.2010); רע"א 8557/10 ש.י. מובילי מרחבים בע"מ נ' משואות יצחק מושב שיתופי להתיישבות של הפועל המזרחי בע"מ, [פורסם בנבו] פיסקה 13 (31.7.2011); רע"א 2856/12 כהן נ' מע"צ –החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ, [פורסם בנבו] פיסקאות 11-10 (20.5.2012); רע"א 4104/12 מטרת מיזוג חברות בע"מ נ' גולדשטיין, [פורסם בנבו] פסקה 5 (19.6.12); רע"א 1395/12 שחף ליווי פיננסי יבוא יצוא נ' עו"ד ברוך טולידאנו, [פורסם בנבו] פסקה 4 (21.3.12) (להלן: עניין שחף); רע"א 4846/12 בר עידן יצור ופיתוח בע"מ נ' אשר אברג'ל, [פורסם בנבו] פסקה י' (10.8.11); רע"א 7471/09 אי די בי חברה לפתוח בע"מ נ' שמיע, [פורסם בנבו] פסקה 3 (20.10.2009); ראו גם: בן נון וחבקין, בעמ' 238-233). כמו כן, עמדו המלומדים על כך שהמחסום הדיוני שמקים הצו חוסך מערכאת הערעור את עצם הצורך לשקול אם ליתן רשות לערער אם לאו, וכי יש בכך חסכון בזמן שיפוטי משום שערכאת הערעור נטתה בעבר לבדוק לגופן את הטענות שהועלו בבקשות רשות ערעור, גם מקום שמצאה לבסוף כי יש לדחותן (קרייני, בעמ' 163; שני, בעמ' 101-98; השוו: בן נון וחבקין בעמ' 202).
בשולי הדברים, יצוין כי הוראות הצו השוללות קטגורית רשות ערעור מוכרות גם בשיטות משפט אחרות. כך למשל במשפט האמריקאי החלטות ביניים ככלל אינן ניתנות לערעור אלא במסגרת ערעור על פסק הדין לפי כלל ה-Final Judgment Rule (קרייני, בעמ' 175, שני בעמ' 97-95). באנגליה זכות הערעור מסויגת וכדי לערער נדרש בעל הדין לקבל רשות, בכפוף למספר יוצאים מן הכלל (למשל פגיעה נטענת בחירויות הפרט, ראו: ADRIAN ZUCKERMAN, ZUCKERMAN ON CIVIL PROCEDURE