--- סוף עמוד 22 ---
שתתבטא בריצוי עונשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח לתקופות ארוכות יותר, שם, בפסקאות 18 ו-47). דברים אלה יפים לענייננו שבו הורשע הנאשם לא בעבירה אחת אלא בעבירות רבות, רבות מאד, של הסדרים כובלים בשנים עשר אישומים שונים לצד עבירות של קבלת דבר במרמה.
31. הצדדים התייחסו בטיעוניהם גם לגזר הדין שניתן בעניין בבלפר. שם דובר בהסדרים כובלים לתיאום בהליכים תחרותיים בתחום רכש מחשוב עבור בזק וחברת החשמל. לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי קיימים קווי דמיון מסוימים בין האישומים שם לאישומים כאן, לרבות בנוגע לתחום הפעילות ולאופי האישומים, כשב"כ הנאשם ציין גם שמדובר באותם אנשים, בחלק מהמקרים. אלא שלצד אלה קיים פער משמעותי וניכר לעין בין הפרשות, ובכלל זה לעניין מספר האישומים וההסדרים הכובלים (שם ארבעה), לעניין משך הזמן, לעניין ההיקף הכספי וביחס למכלול. כן נשקלו שם לקולא שיקולים שאינם רלבנטיים לענייננו (ראו שם, בפסקה 39). משכך, אין בגזר הדין שניתן בעניין בבלפר כדי להצדיק סטייה מן ההלכה הברורה והעקבית של בית המשפט העליון באשר למדיניות הענישה הראויה והנוהגת בעבירות בהן הורשע הנאשם.
מתחם העונש ההולם - תוצאה
32. נוכח כלל האמור לעיל אין בידי לקבל את עמדת ב"כ הנאשם כי יש לקבוע כרף התחתון של מתחם הענישה עונש של מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות. עמדה זו אינה עולה בקנה אחד עם פסיקת בית המשפט העליון באשר למדיניות הענישה בעבירות הנדונות. זאת, בשים לב בין היתר לריבוי המעשים, למשך הזמן ולהיקף הכספי וגם כאשר מביאים בחשבון את כלל טענות הנאשם כפי שהובאו לעיל ובכלל זה כי לא הורשע בעבירת הסדר כובל בנסיבות מחמירות.
33. על יסוד מכלול הנסיבות, השיקולים והנתונים שפורטו לעיל, סבורני שיש לקבוע כי מתחם הענישה בעניינו של הנאשם יעמוד על עונש מאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח לתקופה של מספר חודשים כרף תחתון ועד תקופה של שנה ומספר חודשי מאסר בפועל כרף עליון. זאת, לצד רכיבים עונשיים של קנס ומאסר על תנאי שביחס אליהם הגיעו הצדדים להסכמה.
העונש המתאים
--- סוף עמוד 23 ---
34. הנאשם הוא כבן 54. לא נטען שיש לו עבר פלילי. הנאשם לקח אחריות מלאה למעשיו והביע לפניי חרטה עליהם. יש לכך משקל. בהתאם למוסכם הנאשם לא ניהל הוכחות והודה במיוחס לו באופן שיש בו כדי להביא לחסכון במשאבים. גם לכך יש משקל.
35. יש יסוד לעמדת המאשימה כי בכל האמור בעונש המתאים בתוך המתחם יש משקל לשיקול של הרתעת הרבים (ס' 40ז לחוק העונשין). כפי שהובא לעיל, בית המשפט העליון הדגיש את משקלו של שיקול זה במסגרת מדיניות הענישה בעבירות על דיני התחרות.