--- סוף עמוד 12 ---
דינו של כבוד השופט ע' גרוסקופף באותה פרשה בדבר אפקט ההרתעה בענישה מאחורי סורג ובריח במיוחד בשים לב לכך שמדובר בנאשמים שהם "אנשים נורמטיביים" שמאסר כאמור ולו לתקופה קצרה הוא משמעותי ומרתיע עבורם). בית המשפט הוסיף וקבע כי "כחלק ממגמת ההחמרה בענישה בעבירות הגבלים עסקיים, וכדי לחזק את המסר ההרתעתי הכרוך בריצוים של עונשי מאסר, ככלל, על עונש המאסר בפועל כולו להתבצע מאחורי סורג ובריח" (שם, בפסקה 48). צוין כי פיצול תקופת המאסר בפועל כך שחלקה ירוצה מאחורי סורג ובריח וחלקה בעבודות שירות אינו דרך המלך, כי במובן זה יש מקום לצעד נוסף בהשוואה להכרעות שהתאימו בעבר, וכי מקום בו נמצאה הצדקה למאסר מאחורי סורג ובריח הכלל הוא שעונש המאסר בפועל יבוצע במלואו במתכונת זו (שם). (לפסק דין נוסף בו חזר בית המשפט העליון בהסכמה על מדיניות הענישה הנזכרת ועל מגמת ההחמרה בענישה, ראו עניין בלווא בפסקה 61-60 לפרק גזר הדין (15.1.20)).
16. בזיקה לאמור התייחס ב"כ הנאשם בטיעוניו לתיקון חוק העונשין המאפשר להורות (כהוראת שעה) על נשיאת העונש בעבודות שירות מקום בו נגזר על נאשם מאסר בפועל לתקופה שאינה עולה על תשעה חודשים, היינו מעבר לתקופה של שישה חודשים שנהגה בעבר. ב"כ הנאשם טען כי התיקון האמור שבא בעקבות דו"ח "הוועדה הציבורית לבחינת מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים" מנובמבר 2015 (דו"ח דורנר) מעיד כי יש להסתפק בעבירות מעין אלה בעונש מאסר לריצוי בעבודות שירות. בהקשר זה ביקש להיבנות מדברי כבוד השופט י' דנציגר בפסקה 105 בעניין דוידוביץ. אלא שאין באמור שם משום תמיכה בכך שתיקון החוק כאמור מצדיק סטייה ממדיניותו העקבית של בית המשפט העליון לפיה נקודת המוצא לענישה בתחום ההגבלים העסקיים חייבת להיות גישה מחמירה ולהתבטא בעונשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. אדרבא. גם כבוד השופט י' דנציגר הדגיש בדבריו שם את המאפיינים הייחודיים של העבירות הכלכליות ואת חשיבותה ויעילותה של ההרתעה בעבירות אלה, תוך שהביע ספק ביחס לתחולת מסקנות דו"ח דורנר על אותן עבירות, ותוך הדגשה פעם נוספת של מדיניות הענישה שהתווה בית המשפט העליון (שם בפסקאות 106-105). הלכה למעשה, גם לאחר תיקונו האמור של חוק העונשין המשיך בית המשפט העליון ללכת באותו התלם וחזר על עמדתו להטלת עונשי מאסר מאחורי סורג ובריח בשל ערכה המרתיע של ענישה מסוג זה (ראו עניין בלווא, שם, וראו גם עניין כהן). יוצא, כי הרחבת סמכותו של בית המשפט להטיל עונש של מאסר בדרך של עבודות שירות, אינה מקרינה במידה משמעותית על המקרה הנוכחי.