53. הטלת חובות אמון על מי שבידו הכוח לפעול ברכושו של אחר מחייבת כמובן תחימה של אותם בעלי כוח החייבים בחובות אמון לחברה. לא כל עובד של החברה ייחשב כבעל "כוח" המטיל עליו חובת אמון כלפי החברה, אף כי ייתכן שיוטלו עליו חובות שמקורן שונה, כגון החובה לנהוג בתום לב, חובות סודיות, חובות מכוח יחסי שליחות ועוד (ראו למשל ע"א 2060/19 בית אריזה לפרחים "אביב" בע"מ נ' פנדלר, פסקה 20 (27/05/2019); ע' ליכט הנ"ל עמ' 157). חובות האמון על פי חוק החברות מוטלות רק על עובד המשמש כ"נושא משרה בחברה".
54. הביטוי נושא משרה מוגדר בסעיף 1 לחוק החברות הקובע:
מנהל כללי, מנהל עסקים ראשי, משנה למנהל כללי, סגן מנהל כללי, כל ממלא תפקיד כאמור בחברה אף אם תוארו שונה, וכן דירקטור, או מנהל הכפוף במישרין למנהל הכללי;
הגדרה זו היא הגדרה רחבה ותכליתה להחיל את חובות נושאי המשרה על כל מי שברשותו כוח משמעותי לפעול ברכוש החברה. בע"פ 3506/13 הבי נ' מדינת ישראל פסקאות 189, 190 (12/01/2016) מבהיר בית המשפט העליון כי הגדרה זו לוכדת עובדים בהתאם למהות תפקידם ולא בהתאם להגדרתו:
אנו סבורים כי לשון ההגדרה של "נושא משרה" בסעיף 1 לחוק החברות ברורה ותכליתה עולה ממנה באופן שאינו משתמע לשני פנים. מלשון ההגדרה עולה כי שאיפתו של המחוקק בעניין זה היתה לסווג באופן מהותי את נושאי המשרה בחברה, על-פי בחינת התפקיד – הפונקציה – אותו ממלא פלוני בחברה. זאת, על-ידי קביעת מספר משרות בכירות במיוחד ברישא להגדרה, לגביהן עצם ההחזקה בתואר המשרה מלמדת על הפונקציה אותה ממלא פלוני בחברה, ותוך הימנעות מהיזקקות להגדרות שאינן גמישות דיין בנוגע למי שהלכה למעשה ממלא תפקידים בכירים דומים בחברה.
תכליתו של חוק החברות הינה בין השאר ליתן הגנה ראויה לחברה, לנושיה וגם לבעלי מניותיה. תכלית זו נלמדת הן במפורש מדברי ההסבר להצעת חוק החברות כאמור והן מן ההגדרה ה"מכילה" מושא דיוננו, לעניין אחריותם של נושאי המשרה בחברה כלפי הנזכרים לעיל. תכליתה של ההגדרה בעלת הרקמה הפתוחה היא "לכידתם" של אלו המבקשים לחמוק מאחריות למעשיהם ולתפקידם בהובלת החברה, על-ידי התנערות מכל תפקיד פורמאלי בה.
55. מה היה מעמדו של הנתבע בנטוורקס? הנתבע מנסה לגמד את מעמדו ולהדגיש כי מי ששימש בפועל כמנכ"ל החברה היה פאר והוא זה שקיבל את כל ההחלטות. תוארו של הנתבע על פי מסמכי החברה היה רק של סמנכ"ל.
56. טענות אלו אינן יכולות להועיל לנתבע ואין בהן לפטור אותו מחובות האמון החלות עליו כנושא משרה בחברה. כעולה מהראיות, לחברת נטוורקס הייתה פעילות כיבואנית, משווקת ומוכרת מוצרי קצה. פעילות החברה התבצעה על ידי מספר עובדים מצומצם כשהנתבע היה העיקרי שבהם. כך למשל העידה העובדת דור פאר, כי הנתבע היה נותן לה הוראות שונות (עמ' 10, 11), כך גם העידה העדה נעמי בר אליה, כי טל היה פועל אל מול עמילי המכס ומורה לה לבצע את התשלומים (עמ' 21). גם העדה אתי סנזוריס העידה כי זו קיבלה הוראות מהנתבע אף כי הביעה דעתה כי הוראותיו לא היו ברורות דיין (עמ' 30, 31). העדה אורלי פאר הבהירה גם היא כי הנתבע היה איש הקשר ללקוחות, היה קובע איתם פגישות, נותן לעובדים הוראות וכדומה (עמ' 32, 33).