74. מתברר עוד כי עם עזיבתו של הנתבע, לא יכלה נטוורקס להמשיך ולספק את המוצרים ופעילות המיזם נעצרה לגמרי (עדות פאר עמ' 63). העובדה כי ללא הנתבע, ללא המומחיות והקשרים שלו, לא יכלה נטוורקס להמשיך ולעסוק במיזם אינה מכשירה את התנהגותו של הנתבע. כבר נפסק לא אחת כי נושא משרה אינו יכול לנצל הזדמנות עסקית של החברה או להתחרות בה, גם אם בלעדיו החברה לא תוכל לפעול באותו תחום (ראו ת"א (חיפה) 324/05 בר-חיים נ' ויצמן (05/03/2006); ת"א 14663-12-14 תגר נ' יעקבי (09/07/2017); תנ"ג 20136-09-12 ביטון נ' פאנגאיה נדל"ן בע"מ (21/10/2013); תנ"ג 51021-02-13 כסיף יועצים לשירות מעליות בע"מ נ' אפרתי (16/03/2016); ת"א 37305-01-19 יוניקלין בע"מ נ' הסה (22/02/2019)).
75. המסקנה המתחייבת מכל האמור היא כי הנתבע, בהתקשרותו במיזם החדש עם שחר פורן ויוסי עמר, ועבודתו בפורן סחר, מהווה הפרת התחייבויותיו בסעיף 18 להסכם המייסדים והפרת חובות האמון שלו לחברה.
76. בשולי הדברים נספר כי הקשר בין הנתבע לפורן סחר היה קצר ועל פי הנטען הנתבע העביר את הפעילות לחברה חדשה בשם קומי כבלס בע"מ. גם הפסקת העבודה בחברת פורן סחר והעברת פעילות המיזם לחברה הנוספת מצויים במחלוקת עם בעלי סחר פורן (ראו עדות שחר פורן עמ' 104).
הסעדים
77. בכתב התביעה עתרו התובעות לחייב את הנתבע לפצותן בגין נזקיהן, אותם העמידו לצרכי אגרה על סך של 1,000,000 ₪, וכן להורות לנתבע להימנע מיצירת קשר עם לקוחות נטוורקס במשך 12 חודשים מיום פסק הדין.
78. סעד המניעה אינו רלבנטי עוד. התובעות לא עתרו לסעדים זמניים מיד עם עזיבתו של הנתבע והגישו את התביעה רק כמחצית השנה לאחר מכן. הנתבע המשיך לפעול בחברת פורן סחר ולאחר מכן בחברת קומי כבלס בע"מ ולא ברור במה הוא עוסק היום והאם הוא ממשיך באותו תחום עיסוק ועם אותם לקוחות. יתרה מזו, ברור כי התובעות כבר אינן פעילות בתחום המיזם וגם אם הנתבע או מי מטעמו יפנו לגורמים שהיו לקוחות של חברת נטוורקס, הדבר לא ישפיע על פעילות כלשהי של מי מהתובעות. על כן ראוי להתרכז רק בסעד כספי.
79. התובעות סומכות תביעתן על חוות דעתו של הכלכלן גד יעקב (ת/7). בחוות הדעת בדק המומחה את תחזית ההכנסות הצפויות למשך 5 שנים בהתאם לתכנית העסקית שהגיש הנתבע ואת ההוצאות שהוצאו ושהיו צפויות. המומחה הגיע למסקנה כי התובעות השקיעו במיזם סך של 600,284 ₪ והיו צפויות לרווח, לאחר החזר ההשקעה, בסך של 1,368,722 ₪ במשך 5 שנים.
80. בחקירתו הנגדית הבהיר המומחה כי עד הפסקת פעילות המיזם בחודש 10/2016 לא היו לחברה רווחים וכי עלות המכירות עלתה על ההכנסות (עמ' 69, 71). עם זאת, הוסיף כי בכל השקעה בחברה יש הפסד בתחילת הפעילות: "[...] ברור לחלוטין שבבניית חברה יש השקעות רבות ויש פיזור של סחורה בהתחלה על מנת לקדם מכירות כדי שבסופו של דבר המערכת תתהפך" (עמ' 70).
81. המומחה לא בדק את התכנית העסקית אל מול נתוני מכירות בפועל ולא ערך חישוב של ההכנסות הצפויות בפועל, חישוב אותו ניתן היה לבסס על מכירות שבוצעו. המומחה סמך על נוסח התכנית העסקית שהציג פאר, אולם לא התייחס לנוסח התכנית העסקית שהציג הנתבע בתצהירו. נזכיר כי להסכם המייסדים לא צורפה תכנית עסקית ולא ברור מהי התכנית העסקית הסופית שגובשה. על כן לא ניתן לבסס על חוות דעתו את חישוב ההכנסות הצפויות.
82. התובעות לא תבעו השבת הרווח שנוצר לנתבע או לסחר פורן בעקבות חובותיו של הנתבע, ניצול ההזדמנויות העסקיות של החברות והתחרות בפעילותן.
בנסיבות אלו, בהיעדר חוות דעת ראויה לגבי הפסדי רווחים צפויים, בהעדר תביעה להשבת רווח, ובהיעדר ראיות על הרווח שנוצר לנתבע כתוצאה מההפרות, דומני כי ניתן לבסס את תביעת הפיצויים אך ורק על ההוצאות שהוצאו על ידי התובעות ושלא הוחזרו מהמכירות, כלומר על נזקי ההסתמכות של התובעות.
83. בחוות הדעת מציין הכלכלן גד יעקב, כי התובעות השקיעו סך של 600,284 ₪. סכום זה לא הושב להן, שכן הפעילות במיזם הייתה הפסדית. על כן יש להעמיד את הפסדי התובעות על סכום ההשקעות האמור בלבד.
סוף דבר
84. בשים לבל לכל האמור, אני קובע כי הנתבע הפר את חובותיו לתובעות, הן חובות האמון המוטלות עליו על פי דין בהיותו נושא משרה והן החובות להימנע מתחרות כמפורט בהסכם המייסדים. עוד אני קובע כי התובעות זכאיות לפיצוי רק בגין השקעותיהן במיזם.
85. אשר על כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעות סך של 600,284 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 05/10/2016 ועד התשלום המלא בפועל.
כמו כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעות הוצאות המשפט ושכר הטרחה, בסך כולל של 60,000 ₪ וכן להשיב לתובעות את אגרות בית המשפט ששילמו. קבלה של מזכירות בית המשפט תהווה ראיה למועד התשלום ולסכום.