29. לעדותו של פאר, לאחר שהוחלפו מספר טיוטות נערכה ביום 31/01/2016 פגישה בינו לבין הנתבע במשרדי החברה ובמהלכה חתמו הוא והנתבע על נוסח ההסכם כפי שצורף בנספח ה' לתצהירו נ/6 (עמ' 58). לעדותו נחתמו באותו מעמד שני עותקים של ההסכם. הנתבע ביקש לקחת את ההסכמים ועל כן ביקש מהגב' שני וייס, שעבדה אותה עת בחברת IED, שהיא חברת בת של גרין קי, לסרוק את המסמכים. יוזכר כי גרין קי היא חברת אחזקות (עמ' 36) שמחזיקה במשרד מספר חברות המתנהלות מאותם משרדים.
30. הגב' שני וייס העידה כי סרקה את ההסכמים וכי הנתבע לקח עמו את מסמכי המקור (ת/3, עמ' 26). הגב' וייס העידה כי נכחה בחדר בזמן החתימה, ראתה את פאר והנתבע חותמים, אף כי לא יחסה חשיבות למספר העותקים שנחתמו. עוד העידה כי סרקה את ההסכם לתיקיה כללית ולאחר מכן הועבר המסמך לתיקייה של חברת גרין קי (עמ' 26).
כאשר התגלעו המחלוקות שלפה את העותק של ההסכם מהמחשב ושלחה אותו לעורכי הדין (שם, שורה 24).
31. הנתבע הכחיש בתצהירו ובחקירתו כי חתם על ההסכם (נ/9 סעיף 100 ועדותו עמ' 118). לטענתו היו מספר טיוטות אך אלו מעולם לא נחתמו. עוד מדגיש הנתבע כי על פי האמור בהסכם המייסדים, היו אמורים להיות מצורפים לו מספר נספחים ובהם מסמכי התאגדות, הסכם העסקה של המנכ"ל, תכנית עסקית ופירוט השקעות גרין קי בתקופת הניסיון, כלומר עד החתימה (ראו סעיף 2 לנוסח הסכם המייסדים). כל הנספחים האמורים לא הוכנו ולא צורפו. הנתבע מדגיש גם כי ההסכם לא קוים, שהרי המניות מעולם לא עברו על שמו, מעולם לא נחתם עמו הסכם העסקה כמנכ"ל ובפועל לא מונה כמנכ"ל.
32. דומה שאין חולק כי נספחי הסכם המייסדים לא הוכנו ולא נחתמו. התובעות לא הציגו את הנספחים חתומים והגב' שני וייס העידה כי היה רק הסכם אחד שנחתם ונסרק על ידה (עמ' 27). אין גם חולק כי העברת המניות בחברת נטוורקס לא בוצעה, לא נחתמו שטרי העברת מניות לנתבע והוא מעולם לא נרשם כבעל מניות בנטוורקס. למרות אלו הגעתי למסקנה כי יש להעדיף את עדותם של פאר ושל שני וייס ולקבוע כי הנתבע חתם על הסכם המייסדים וכי ההסכם מבטא את אומד דעתם של הצדדים.
33. מסקנה זו מבוססת על מספר נדבכים; ראשית, עדותם של שני וייס ושל פאר הייתה מהימנה. שני וייס אינה בעלת כל עניין בתוצאות ההליך. היא אינה עובדת עוד בתובעות (עמ' 26) ומכל מקום מעולם לא הייתה בעלת זכויות באיזה מהחברות. עדותם של שני וייס ושל פאר תואמות זו את זו. שניהם העידו כי שני וייס הייתה נוכחת במשרד וכי התבקשה לסרוק את ההסכמים. העדה הבהירה כי סריקת מסמכים למחשבי החברה לא הייתה פעולה חריגה, אלא נוהל רגיל של "משרד ללא נייר".