34. שנית, מתברר כי בחודש מאי 2016 פנה עו"ד אילן גלזר לפאר וביקש ממנו את ההסכם החתום (ראו הודעת דואר אלקטרוני ושרשורה מיום 17/05/2016 שצורפה כחלק מנ/8). באותו יום שולח פאר הודעת דואר אלקטרוני לנתבע ולשני וייס שבו הוא כותב:
טל, חתמנו על החוזה בינינו, האם יש לך עותק זמין
שני, כנ"ל חוזה חתום בין גרין קי לטל מורן בנושא מניות גרין קי נטוורקס.
על הודעה זו משיב הנתבע כעבור כחצי שעה:
אני אבדוק אם יש לי במייל
במידה ולא אז מחר בצהריים אסרוק ואשלח לך (נ/8) .
כעבור מספר ימים שולח הנתבע הודעת דואר אלקטרוני נוספת ובה הוא רושם בין היתר "אני מחר בבוקר במשרד אסרוק ואשלח לך".
הודעות אלו מלמדות כי הנתבע אישר כי ההסכם נחתם, שאחרת ברי שהיה משיב כי אין לו הסכם חתום שכן ההסכם מעולם לא נחתם. תשובתו כי יסרוק את ההסכם וישלח מעידה כי ידע שההסכם נחתם.
35. הטענה כי לא ברור לאיזה הסכם התייחסו הצדדים בהודעות הדואר הנ"ל אינה יכולה להתקבל, שהרי בכותרת הודעת הדואר נאמר מפורשות "גרין קי נטוורקס – הסכם שותפים [...]". גם טענתו של הנתבע בעדות (עמ' 118), כי חשב שמדובר בבקשה להעברת טיוטה, אינה יכולה להתקבל שהרי בהודעות הדואר האלקטרוני של פאר נכתב מפורשות "חתמנו חוזה בינינו".
36. שלישית, גרסת הנתבע ולפיה לא חתם על הסכם המייסדים אינה מתיישבת עם ההיגיון. הרי אם נוהל משא ומתן ונערכה אף פגישה ביום 24/01/2016 (ככתוב בכותרת הטיוטות), צפוי היה כי יפנה לברר מדוע לא התקבלו הערותיו, מדוע ההסכם לא תוקן ומתי הוא צפוי להיחתם. הנתבע המשיך לעבוד בנטוורקס עד אוקטובר 2016 מבלי שפנה או פעל בדרישה להשלמת המשא ומתן, מבלי שדרש לחתום על ההסכם או לחלופין, להודיע על הפסקת המשא ומתן. התנהגות זו מעידה כי הנתבע ידע שההסכם אכן נחתם והסכים לתכנו.
37. כאן ראוי להזכיר כי את חתימתו של אדם על מסמך ניתן להוכיח בדרכים שונות, על ידי השוואה ויזואלית בין חתימות, על ידי ראיות ועדויות של מי שראה את החתימה, על חוות דעת מומחים ועל הגיון ושכל ישר (ראו ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3) 240 (1993)).
38. בעניינו הובאו עדויות בדבר חתימתו של הנתבע על הסכם המייסדים ועדויות אלו מהימנות עלי. גם היעדרו של המסמך המקורי אינו פוגע במהימנות הגרסה, שכן ניתן הסבר מניח את הדעת מדוע המסמך המקורי לא נמצא. לעדותה של שני וייס, היא סרקה את המסמך מיד לאחר חתימתו ושמרה את העתקו במחשב ומסרה את המקור לנתבע. דומה גם כי כיום, עם התפתחות הטכנולוגיה ויכולת הסריקה והשמירה של מסמכים, פוחתת חשיבות השמירה על מסמכי מקור. חתימות אלקטרוניות, סריקת מסמכים ושימוש באמצעים טכנולוגיים במקום מסמכי נייר, הוא חזיון נפוץ ועל כן אין לשלול תקפה של התחייבות שנחתמה רק בשל היעדר המסמך המקורי. כאשר ניתן הסבר, כאשר ננקטו הליכים לשמירת המסמך במאגרים ממוחשבים ניתן להשתכנע בדבר אמיתות חתימה גם ללא המקור (ראו ע"פ 869/81 שניר נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(4)169 (1984); ע"א 6205/98 אונגר נ' עופר, פ"ד נה(5) 71 (2001); ע"א 9622/07 פלוני נ' קופת חולים כללית של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, פסקה 25 (30/5/2010); ע"א 2449/08 טואשי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (16/11/2010); ע"פ 3974/92 אזולאי נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(2) 565 (1993); ע"פ 4481/14 פלוני נ' מדינת ישראל (16/11/2016)).