אכן, חלק מהכסף שחולק לנזקקים, הועבר אליהם באמצעות פעילים ונציגי וועדי שכונות שקיבלו את התלושים. לפי עדותו של שלום, עוזרו של הנאשם, הפעילים שקיבלו את התלושים לחלוקה היו אנשים "שהריצו" את הנאשם לראשות העירייה, ובעת פקודה יכלו להביא אנשים לבחור. שלום העיד כי החלוקה לא בוצעה באמצעות הרווחה, וזאת במטרה שניתן יהיה לבקש את עזרת אותם אנשים (פרו' 23.6.19, עמ' 547-550). בעניין זה ניתן לסבור שלנאשם צמחה טובת הנאה מכך שהיה אחראי לחלוקת תווי קניה לנזקקים, באמצעות פעילים פוליטיים, כך שהדבר יוכל לסייע לו ביום הבחירות. גם מגרסתו של מועלם עולה כי חלק מהתלושים הגיע לידי נזקקים שהם מקורבים של הנאשם, ושלא נכללו בקריטריונים של הרווחה. אותם אנשים נזקקים, הנאשם עשה אותם נאמנים לו, קירב אותם לחוג שלו, שיהיו נאמנים שלו (ת/57א', עמ' 117-118). מועלם גם העיד כי חלק מהתלושים הועברו לנציגי וועדי שכונות (פרו' 11.7.19, עמ' 705). גם בהנחה שאותם נציגי שכונות חילקו את התלושים למי שהם סברו שהם נזקקים, מדובר לכל הפחות במנהל בלתי תקין.
120. כפי שעולה מהאזנת הסתר, (ת/56(88) שיחה 24590 מיום 26.9.16) בשיחה בין הנאשם לבין אחיו מיקי, הנאשם ידע היטב שפרויקט התלושים כולו, ואפילו החלק של החלוקה לנזקקים – אינו מתבצע כדין. הנאשם אומר שהדברים האלה הם פוטנציאל לסיכון, וכי זה יוצר לו סיכון. בתשובה לשאלת אחיו מדוע, משיב הנאשם: "ברור שאסור. ברור שאסור. מה זה אסור? על סמך מה אתה נותן את זה? מה? רווחה? לא רווחה? שים בזה. אתה מבין?" מיקי אומר: "אבל אתה נותן רק לאנשים מרווחה" והנאשם משיב: "מי קבע שהם רווחה? למה? למה אתה לא נותן לבנות ברווחה שהן יחלקו?". כלומר, הנאשם ידע בזמן אמת שמדובר בפרויקט פסול מעיקרו. בדברים אלה יש אף להוביל לדחיית טענת ההגנה שלפיה עדים רבים שהעידו בבית המשפט מסרו שלא ראו פסול בכל נושא התלושים. אכן, חלק מהעדים לא ראה בכך פסול, משום שלא ראה את התמונה במלואה, כפי שהתבררה בבית המשפט, ואולם הנאשם עצמו – בזמן אמת – ראה היטב את הפסול במעשיו.
עם זאת, סבורני כי לא ניתן לקבוע מעבר לספק סביר שמדובר בטובת הנאה שצמחה לנאשם, ואין די בכך כדי להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.
בעניין זה, אני מקבל את טענת ב"כ הנאשם, שלפיה מנגנון התלושים בכללותו, אין בו משום מרמה כלפי התורמים. אף אחד מהתורמים לא ביקש שיהיה גורם מסוים או דרך מסוימת לחלוקה, ואף תורם לא טען שהוצג בפניו מצג כלשהו בנוגע לאופן העברת התלושים לנזקקים (למשל, עדותו של ביתן מיום 28.1.19). החלוקה ללא קריטריונים ברורים, אמנם פסולה מבחינת המשפט המנהלי, אך אינה עולה כדי עבירה פלילית. בכל הנוגע למתן התלושים לפעילים, הרי שלא הוכח שהפעילים הללו נמנעו מלהעביר את התלושים לנזקקים, ומכאן שיש להניח לטובת הנאשם שכל התלושים אשר הגיעו לפעילים, אכן חולקו בפועל לנזקקים, זאת גם אם לא בהכרח נזקקים אשר עומדים בקריטריונים של הרווחה.