164. בכל הנוגע לכספים שהגיעו לידי הנאשם ולא חולקו לנזקקים, בהתאם לפסיקת בית-המשפט העליון, מדובר בהכנסה החייבת במס, ואי דיווח ואי תשלום המס מהווים עבירה לפי דיני המס. יפים לעניין זה דברי כב' השופט א' רובינשטיין בע"א 4157/13 דמארי נ' פקיד שומה רחובות (פסקאות ל'-לא') (3.2.15):
"... מן הראוי לעמוד תחילה על הסוגיה הכללית של מיסוי כספים שמקורם בפעילות בלתי-חוקית כאשר אין עוררין על זכותו הקניינית, יהא תוכנה מפוקפק ככל שיהא, של הנישום העבריין בכספים אלה – כך למשל, כאשר הופקו רווחים באמצעות מכירת סמים או ניהול עסקי הימורים בניגוד לחוק. כפי שנראה, עמדת המשפט הישראלי – ואין עוררין עליה – היא שיש למסות כספים מסוג זה, ואל ייצא חוטא נשכר...
כאמור, המבחן הפורמלי במשפטנו לסיווג תקבולים כהכנסה הוא, האם נובעים הם ממקור הכנסה המנוי בפקודה. הפקודה אינה מבחינה בין מקור הכנסה חוקי לבין מקור הכנסה בלתי-חוקי... בתי המשפט בישראל פסקו, כי רווחים ממקור הכנסה בלתי-חוקי או בלתי-מוסרי מהווים הכנסה החייבת במס, ככל שמקור זה עונה על הקריטריונים המנויים בפקודה כפי שפותחו בפסיקה, באופן שאינו שונה מתקבולים שמקורם בפעילות חוקית... אשר לסיווגה האפשרי של הכנסה בלתי-חוקית, היא עשויה להתחייב במס כהכנסה מ"עסק" או משלח יד" (סעיף 2(1) לפקודה), כהכנסת "עבודה" (סעיף 2(2)) או כהכנסה "מכל מקור שהוא" (סעיף 2(10)), לפי הנסיבות. עיקרו של דבר, כי על פי ההלכה הנוהגת במשפטנו, כספים שהופקו במסגרת פעילות בלתי-חוקית חייבים במס הכנסה, כשם שתקבולים שמקורם בפעילות חוקית חייבים בכך".
--- סוף עמוד 113 ---
עוד נקבע בעניין דמארי שהעיקרון הקובע הוא שליטת הנאשם בכספים:
"... ניתן לגזור מכך באופן כללי את העיקרון, לפיו תיקבע הכנסה על ידי קבלתה בפועל, ובפרט באמצעות השאלה, האם היתה לנישום שליטה על הכספים בעת קבלתם".
לפיכך, הכספים שהתקבלו לידי הנאשם במועדים שונים ולא חולקו לנזקקים והם היו בשליטת הנאשם אשר עשה כראות עיניו, כפי שנקבע באישום הראשון, יצרו עבורו הכנסה, והיה על הנאשם לדווח ולשלם את המס בגין הכנסה זו. משלא עשה כן הנאשם, ופעל בכוונה להתחמק ממס, עבר את עבירה של מרמה ערמה ותחבולה. כספים אלה ניטלו בשנים הרלוונטיות לאישום זה (2016-2009).
בכל הנוגע לכספים אלה, לא שוכנעתי כי מדובר באכיפה בררנית, וההגנה לא הניחה תשתית ראייתית להוכחת הטענה.