ג. מעמדו של עובד הציבור בהיררכיה הציבורית – ככל שמעמדו של עובד הציבור רם יותר, כן עשוי ניגוד העניינים שבו הוא מצוי להגביר את הפגיעה המהותית בערך המוגן על ידי האיסור הפלילי. לא הרי עובד ציבור הממונה על מספר רב של עובדים המבקשים ללמוד ממנו ולחקות אותו, כהרי עובד ציבור שאין לו תפקיד של ניהול.
רשימה זאת אינה רשימה סגורה, אלא באה להצביע על נסיבות טיפוסיות שמעידות על פגיעה מהותית באינטרסים המוגנים. ככל שהנסיבות המוזכרות לעיל מתקיימות, כך מתחזקת
--- סוף עמוד 144 ---
האפשרות לפגיעה מהותית יותר באינטרסים המוגנים (פסקאות 50-53 לפסק דינו של כב' הנשיא ברק).
250. באשר ליסוד הנפשי, נקבע בהלכת שבס כי נדרשת מחשבה פלילית של מודעות. דהיינו יחס סובייקטיבי-הכרתי לטיב המעשה. לא נדרש כי העושה יהא מודע לכך שמעשהו הוא הפרת אמונים או פוגע בערכים, אלא רק מודע ליסודות העובדתיים המתקיימים (פסקה 55).
251. בפסק דין בר קבע כב' השופט סולברג כי ייתכנו מצבים שבהם עצם הענקת תשומת לב ייחודית לאחד מן התיקים הנמצאים בסמכותו של נאשם יכול להיחשב לסטייה מן השורה. כאמור לעיל, בהלכת שבס נקבע כי סטייה מן השורה אינה תנאי הכרחי להתגבשות העבירה, וייתכן מצב של התקיימות העבירה גם ללא סטייה מן השורה. לצד זאת בפסק דין בר הודגשו היבטים אשר מקיימים את הסטייה מן השורה (עדויות שונות על התעניינות חריגה והפעלת לחץ מיוחד לקידום פרויקטים מסוימים, קבלת ההחלטות שהטיבו עם יזמים והיו מנוגדות לאינטרס הציבורי וכן העובדה כי ההחלטות התקבלו בניגוד לדעתם של גורמי המקצוע) (פסקה 64 לפסק דינו של כב' השופט סולברג).
252. בע"פ 846/12 ויטה נ' מדינת ישראל (19.6.13) קבעה כב' המשנָה לנשיא (כתוארה אז) מ' נאור (פסקאות 22 ו-79), כי די בעוצמה גבוהה של ניגוד עניינים בצרוף למעמדו הבכיר של הנאשם כדי לבסס את העבירה הפלילית של מרמה והפרת אמונים. זאת בין היתר בשל הפגיעה הממשית שנגרמה עקב התנהגותו באמון הציבור בעובדי הציבור ובטוהר המידות. עוד הובהר בעניין ויטה כי רכיב "הפוגע בציבור" שבעבירה אינו רכיב תוצאתי אלא רכיב נסיבתי גרידא.
253. יישום ההלכות האמורות למקרה הנוכחי מעלה כי המאשימה הוכיחה מעבר לספק את התקיימות כל יסודות העבירה של הפרת אמונים. מעשיו של הנאשם, אשר פעל לטובת חברו הקרוב, כחלון, פגעו באמון הציבור בעובדי הציבור ובנבחריו, בטוהר המידות של פקידי הציבור וכן באינטרס הציבור אשר עליו מופקד עובד הציבור. הנאשם היה במצב של ניגוד עניינים ברור, קרי: נמצא במצב שבו קיים ניגוד בין האינטרס שעליו הוא מופקד כעובד ציבור, לבין אינטרס אחר, שהיה במקרה זה הרצון לסייע לחברו הטוב כחלון. הנאשם, בפעילותו במצב של ניגוד עניינים, הביא לפגיעה מהותית באמון הציבור בעובדי הציבור, במערכת השלטונית המוניציפלית ובטוהר הליך קבלת ההחלטות במוסדות הרשות המקומית.