בעדותו של הנאשם בבית-המשפט, שוב שינה הנאשם את גרסתו, והפעם העיד שאכן הוא קיבל תלושים מכחלון כהלוואה, בהיקף של כ-10,000 ₪ - 12,000 ₪. הנאשם הסביר את שינוי הגרסה בכך שתחילה היה במעצר, בהמשך אמרו לו החוקרים שכחלון מכחיש את גרסתו, ולכן שינה אותה, וטען שבן משפחה הביא לו את התלושים, וכעת טענתו שקיבל מכחלון את התלושים כהלוואה. בהמשך, טען הנאשם שאינו יודע להסביר מדוע שינה את גרסתו בנוגע לכחלון (פרו' 18.2.21, עמ' 1458).
שינויי גרסה תכופים אלה של הנאשם, אשר יוצרים "זיגזג" בגרסאותיו, מובילים למסקנה שהן הגרסה שלפיה קיבל את התלושים כהלוואה מכחלון, והן הגרסה המתוקנת שלפיה רכש את התלושים מכספו או שקיבל אותם מקרוב משפחה, כמו גם גרסתו האחרונה שבה חזר וטען שמדובר בתלושים שהגיעו מכחלון, מבלי שיש לו על כך קבלה או אסמכתא כלשהו – הן גרסאות שיש לדחות כבלתי מהימנות. כך גם כל טענותיו בנוגע לכך שרכש את התלושים מכספו – דינן להידחות. הנאשם לא הביא שום ראייה, כגון קבלה או רישום, לכך שרכש תלושים מכספו, ולא הביא שום עד מטעמו שיתמוך בעדותו זו. הטענה שכחלון נתן לנאשם תלושים בסך של 10,000 ₪, אמר לו שזו הלוואה ממנו, בעוד שמדובר בתלושים שכחלון קיבל משגיא לנצ'נר כדי להעביר לעירייה, היא טענה מופרכת, הואיל ואין זה סביר שכחלון – בעל הממון וחברו הטוב של הנאשם – ירמה אותו בסך של 10,000 ₪, ויציג לו כהלוואה או כמתנה את הסכום שנתבקש להעביר. כלומר, אף אם ניתן לקבל את הטענה שהתלושים הועברו משגיא לנצ'נר למשרדו של כחלון, כפי שעלה מהודעתו של שגיא לנצ'נר (ת/27, נ/1 ועדותו בעמ' 173-175) אין זה סביר שכחלון יעביר לנאשם, שהיה חברו, תלושים שהתבקש להעבירם לשם תרומה מבלי לגלות לו את מקורם, ותוך שהוא מטעה אותו לחשוב שמדובר בהלוואה מכחלון. מכאן, שיש לדחות את גרסתו של הנאשם.
זאת ועוד, הטענה שהנאשם קיבל מכחלון את התלושים כהלוואה לא הועלתה על-ידי הנאשם אף במענה לכתב האישום, אלא הועלתה לראשונה בפרשת ההגנה, לאחר שהמאשימה בחרה שלא להעיד את כחלון אשר היה רשום ברשימת עדי התביעה. הנאשם עצמו, בחר אף הוא שלא להביא את כחלון לעדות. בנסיבות אלה, יש לדחות את "הזיגזג" בגרסאותיו של הנאשם בעניין זה – הן את טענתו שקיבל את התלושים מכחלון כהלוואה, הן את הטענה שקרוב משפחה רכש אותם עבורו, והן את הטענה שרכש אותם מכספו שלו.
--- סוף עמוד 78 ---
באופן דומה יש לדחות מכל וכל את גרסתו של הנאשם שכלל לא היה מעורב בנושא התלושים, ואת טענתו שכל נושא התלושים בוצע באופן בלעדי על ידי ברזני (ת/3ב', עמ' 9). כפי שיובהר להלן, מכלול העדויות מעלה כי נושא התלושים החל מלשכת ראש העירייה עוד לפני תקופת עבודתו של ברזני, ונמשך אצל שני העוזרים שהגיעו לאחר ברזני – צרפתי ודותן. עדותו של הנאשם בנושא, אשר לפיה כל נושא התלושים נוהל באופן בלעדי על-ידי ברזני, ללא מעורבות של הנאשם (פרו' 11.2.21, עמ' 1314-1315), עומדת בסתירה חזיתית לשורה של עדויות וראיות, לרבות האזנת הסתר, ואין לה שום תימוכין – ומכאן שדינה להידחות. אין זה גם סביר שברזני, או כל עוזר אחר של ראש העירייה, יפנה לאנשי עסקים בעיר, ויבקש מהם תרומות בשם לשכת ראש העירייה, תוך הסתרת הדבר מראש העירייה עצמו, משום שמובן וברור שהדבר יתגלה במהרה לראש העירייה. במקרה הנוכחי, מדובר במנגנון תלושים נרחב, אשר התנהל במשך מספר שנים, כך שיש לדחות כבלתי מהימנה את טענת הנאשם שהדברים נעשו שלא בידיעתו ובשליטתו. כמו כן, יש לדחות את טענת הנאשם שלפיה ברזני היה מחלק על דעת עצמו תלושים לעובדים (ת/4א', עמ' 72). אין זה סביר שברזני, שהיה עוזר ראש העירייה, יחלק תלושים לעובדים אחרים, כשי לחג, מבלי שראש העירייה ידע על כך. בהקשר זה יש לציין כי הנאשם הצטייר ממכלול הראיות כאדם ריכוזי אשר מכיר היטב את הנעשה תחתיו, ויש לדחות את גרסתו המיתממת שלפיה כל הדברים שנעשו תחתיו – נעשו שלא על דעתו.