ב. אני מורה בזאת על החזרתו של קטין לאיטליה בתוך 15 ימים מהיום (על פי הטיסות היוצאות בשל "ימי הקורונה"). באי כוח הצדדים יתאמו בתוך 5 ימים מהיום את מועד הטיסה. מועד הטיסה ומספרה יומצאו לבית המשפט בתוך 7 ימים.
--- סוף עמוד 65 ---
ג. כפועל יוצא מהאמור ולצורך ביצוע הוראותיו של פסק הדין – נקבע כי התובעת תהא רשאית לעזוב את הארץ עם קטין לצורך השבתו לאיטליה. במידת הצורך, הרשות המרכזית תסייע לתובעת בביצוע ההסדרים לשם ביצוע פסק הדין.
ד. דרכונו של קטין אשר מופקד בכספת בית המשפט יועבר לידי התובעת בתוך 24 שעות ממועד קבלת פסק הדין.
ה. ככל שהנתבע לא יפעל על פי הוראות פסק הדין – תסייע משטרת ישראל בידי התובעת להשיב את קטין בחזרה לאיטליה תוך שיתוף גורמי הרווחה והסעד המוסמכים לצורך העניין.
ו. על פי לשון תקנה 111 לתקנות משפחה ניתן בזה עיכוב ביצוע של פסק הדין למשך שבעה ימים כדי לאפשר זכות ערעור. אם יוגש ערעור יעוכב ביצוע פסק הדין עד להחלטה אחרת של בית המשפט שלערעור.
הוצאות משפט
316. משהתקבלה התובענה יש להידרש לשאלת ההוצאות. סעיף 26 לאמנה קובע: "בבואן לצוות על החזרת הילד או להוציא צו בנוגע לזכויות ביקור בהתאם לאמנה זו, רשאיות הרשויות השיפוטיות או המינהליות להורות, לפי הצורך, לאדם אשר הרחיק את הילד או לא החזירו או אשר מנע מימוש זכויות ביקור, לשלם את ההוצאות ההכרחיות שנגרמו למבקש, או שנגרמו מטעמו, לרבות הוצאות נסיעה, עלויות או תשלומים שנעשו לשם איתור הילד, הוצאות עבור ייצוג משפטי של המבקש, ואלה שלעניין החזרת הילד". לכך מצטרפת תקנה 113 לתקנות משפחה הקובעת: "נתן בית המשפט פסק דין להחזרת הילד, רשאי בית המשפט להטיל על המשיב את הוצאותיו של התובע, לרבות הוצאות נסיעה, הוצאות הכרוכות באיתור הילד והוצאות הכרוכות בהחזרת הילד וזאת מבלי לגרוע מהוראות פרק י"ח לחלק ב' לתקנות סדר הדין האזרחי". וכך גם עמ"ש (מחוזי ת"א) 17278-07-11 פלוני נ' פלונית, פסקה 20 (2.4.2012) לגבי פסיקת הוצאות גבוהה מותאמת להליכי אמנת האג: "עדים אנו לפסיקת שכ"ט עו"ד בתיקים מסוג זה, לעיתים בסכומים משמעותיים ביותר, ובצדק".
317. משעה שהוראת תקנה 113 לתקנות משפחה מפנה להוראת תקנה 155 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, והפסיקה כפי שנתגבשה במרוצת השנים, כך למשל בע"א 136/92 ביניש-עדיאל נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ"ד מז(5) 114, בעמ' 126-125 נקבע שאופן חישובו של שכר הטרחה הראוי, הוא תלוי משתנים רבים ואינו בגדר רשימה סגורה. בבג"צ 891/05 תנובה נ' הרשות המוסמכת (30.6.2005) נקבע, כי לאחר ניתוח של תכלית חיוב בעל דין בהוצאות רעהו, והתייחסות למצב בארצות שונות, אמת המידה הנכונה לחיוב שכר טרחת עורך דין הוא כי ההוצאות צריכות להיות הוצאות ראליות, ובלבד שהן סבירות ומידתיות בשים לב לכלל מאפייני ההתדיינות. במסגרת הקווים המנחים לשימוש באותן אמות מידה נקבע כי התעריף המינימאלי אינו משמש כאמת מידה אלא רק רף תחתון; יש להתחשב בהתנהגות הצדדים ובדרך שבה ניהלו את ההליך; שיקול נוסף הוא