מלשון הסעיף עולה כי הוא חל במישור הפלילי ובתי המשפט נחלקו בשאלה האם ניתן להחיל את החזקה גם במישור האזרחי.
בת"א (מחוזי ת"א) 1586/09 חיות נ' טלרן מסרים מיידים בע"מ (5.4.2011) קבעה כבוד השופטת אגמון גונן כי העובדה שהוראות החוק מטילות באופן מפורש אחריות בהיבטים הפליליים של הפרסום האסור, מלמדת כי לא היתה כוונה להטיל אחריות כללית לגביו, וכדבריה: "גם העובדה שהוראת החוק הרלוונטית מטילה במפורש אחריות פלילית על מנהלים ונושאי משרה בתאגיד שאחראים לתחומי השיווק, מלמדת על העדר כוונה להטיל על המנהלים אחריות כללית לפרסום האסור, מעבר לזו שנקבעה במפורש בסעיף 30א'(ח)".
למסקנה דומה הגיע גם השופט מוחמד עלי בפסק הדין בעניין חונדיא. לאחר ניתוח מעמיק של הוראות החוק השונות קבע כי אין מקום להטלת אחריות אישית בגין פרסום שעשתה חברה על נושא משרה מבלי שתוכח אחת העילות המוכרות בדין הכללי להרמת מסך או לחיוב אישי. מסקנתו נסמכה על שיקולים שונים וביניהם מיקומו של סעיף 30א(ח) בפרק הדן בעבירות כאשר מלבד ההוראות העונשיות סעיפים קטנים ט' ו- י' מתייחסים למישור האזרחי ובהיעדר הוראה דומה במישור זה.
שיקול נוסף נוגע לאחידות הדינים הקשורים בהטלת חיוב אישי על בעל שליטה וכדבריו: "אין זה רצוי כי רק בנושא של משלוח הודעות ספאם, ולמרות החשיבות שיש במיגור תופעה זו, תוטל אחריות אישית תוך קביעת דין מיוחד, כאשר בתחומים אחרים החיוב האישי מוטל על בסיס כללים אחרים. גם אם פה ושם יש בדין הוראות הסוטות מהדינים הקובעים חיוב אישי של בעל שליטה, יש לשאוף לכך שדין אחד יחול על כל התחומים".
3. תמיכה בהחלת החזקה במישור האזרחי ניתן למצוא בת.א.(מחוזי ת"א) 1437/09 פלד עו"ד נ' אול יו ניד בע"מ (11.6.2012) תוך שצוין כי סוגיה זו מצריכה ליבון נוסף, ובת"צ (מחוזי חי') 10316-02-14 עמית זילברג נ' אור הקסם בע"מ.
אני שותפה לדעה לפיה אין להחיל את החזקה במישור האזרחי באופן שירחיב משמעותית את הטלת האחריות האישית על נושאי משרה גם ללא הוכחת אינדיקציה כלשהי לביסוס מעורבותם האישית בהפרת החוק. לפיכך, ובהיעדר הוראה מפורשת, אין מקום לטעמי להרחבת האחריות האישית על נושאי משרה לתחום האזרחי מכוח סעיף 30א(ח) ובהתאם, אין מקום להטיל על נתבעת 2 אחריות מכוח סעיף זה בהיותה מנהלת השיווק.
אשר לתא"מ 18973-04-17 אליו הפנה התובע בסיכומים שהגיש לאחר הדיון, אין בפסק דין זה כדי לתמוך בטענת התובע. במסגרת פסק הדין קבע כב' הרשם הבכיר אלמוג כי הגם שאין מניעה להטלת אחריות על נושא משרה ככל שביצע עוולות באופן אישי או במעורבותו, אין להרחיב את תחולת החזקה להליכים אזרחיים וכדבריו: "הן מפסק דינו של בית המשפט העליון והן מפסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין אור הקסם עולה, כי באופן עקרוני אין מניעה להטיל אחריות על נושא משרה, אולם הדבר לא ייעשה על נקלה. בית המשפט המחוזי נוקט במילים "על ידו" ו "לפי הוראותיו" ובית המשפט העליון עושה שימוש במילים "עוולות שביצעו באופן אישי" ו "מעורבותו בשיגור לא חוקי". קרי המדובר בעניין שבעובדה הטעון הוכחה. לאור אופיו של הפיצוי הקבוע בחוק (פיצויים לדוגמא) הרי שנראה כי הטלת האחריות לא תעשה כלאחר יד ולא תוסק מכללא או בצורה משתמעת, אלא יש להוכיח מעורבות באופן אישי במשלוח דבר הפרסומת או במתן הוראות באופן אישי לאחרים לשיגור דבר הפרסומת. החזקה הקבועה בסעיף 30א(ח) לחוק התקשורת חלה על פי לשונה על רק על מקום שבו נעברה עבירה, קרי במקרה של הליך פלילי, ולטעמי אין זה רצוי להרחיבה גם לתחומי ההליך האזרחי. מכאן, שבעוד שבהליך פלילי מעבירה החזקה את הנטל לנושא המשרה להוכיח כי עשה ככל שניתן למלא את חובתו, הרי שבהליך אזרחי מוטל הנטל, ברגיל, על התובע" (ההדגשה אינה במקור).