בית משפט לתביעות קטנות בחדרה
כ"ט חשוון תשפ"ב, 04 נובמבר 2021
ת"ק 48001-10-19 אבן נ' המקפצה לעסקים בע"מ ואח'
תיק חיצוני:
בפני כב' הרשמת הבכירה מיכל פרבר
תובע
שוהם אבן
נגד
נתבעות
1.המקפצה לעסקים בע"מ
2.הדס כהן
פסק דין
1.
בפניי תביעה קטנה על סך 15,000 ₪ שהגיש התובע כנגד הנתבעות בגין משלוח 15 דברי פרסומת בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982 (להלן: "החוק").
על פי הנטען בכתב התביעה, הנתבעים שלחו לתובע 15 דברי פרסומת באמצעות דואר אלקטרוני וזאת מבלי שקיבלו את הסכמתו, מבלי שהתקיים קשר קודם ביניהם ומבלי שצוינה הכותרת "פרסומת" כנדרש בחוק. התובע טוען שדברי הפרסומת שנשלחו הובילו לשם מתחם-yomtov.com כאשר זהות העומדים מאחוריו הוסתרה ומבירור שערך עלה כי נתבעת 1 היא שעומדת מאחורי הדיוור.
אשר לעילת התביעה כנגד נתבעת 2, התובע טען כי היא הנפש החיה מאחורי נתבעת 1 ומנהלת השיווק בפועל ועל כן אחראית באופן ישיר להפרות החוק. מלבד האמור, לא נטענה בכתב התביעה כל טענה נוספת בקשר עם אחריותה של נתבעת 2 באופן ספציפי והטענות הועלו באופן כללי כנגד הנתבעות שתיהן.
ביום 13.7.20 ניתן פסק דין כנגד הנתבעות בהיעדר התייצבות. פסק הדין שניתן כנגד נתבעת 2 בוטל לאחר שעמדה בתנאים שקבע כב' השופט גולדברג בהחלטה מיום 6.4.21 ופסק הדין כנגד נתבעת 1 נותר על כנו.
בכתב הגנתה טענה נתבעת 2 כי היא עובדת כמנהלת שכירה אצל נתבעת 1 ואינה בעלת מניות וכי התובע לא הצביע על עילה או הצדקה לחייבה באופן אישי. עוד טענה כי המיילים נשלחו לתובע כדין לאחר שנרשם לרשימת תפוצה. לאור טענות אלה טענה כי יש לסלק את התביעה כנגדה על הסף.
2. בדיון שהתקיים בפניי התייחס התובע למעמדה של נתבעת 2 אצל נתבעת 1 ואחריותה להפרת הוראות החוק כפועל יוצא מכך. התובע אישר שנתבעת 2 אינה בעלת תפקיד אצל נתבעת 1 אך הצביע על מעורבותה ותפקידה. כך למשל, הפנה לתביעה קטנה שבה הופיעה נתבעת 2 מטעם נתבעת 1 תוך ציון תפקידה כמנהלת השיווק (ת/1) ולתשובה שקיבל לפיה נתבעת 2 היא אשת הקשר של נתבעת 1 וכתובת המייל שצוינה היא כתובתה (ת/2).
מעורבות נוספת עליה הצביע התובע הינה מעורבותה של נתבעת 2 בחברת אפ סטאט ביזנס והסכמים הנחתמים על ידה תוך שהתייחס לקשר בין חברה זו לבין נתבעת 1.
נתבעת 2 העידה בפניי שעבדה כשכירה אצל נתבעת 1 משנת 2014 ועד 20.6.20 תוך שהציגה תלוש שכר. בהתייחס לתפקידה אצל נתבעת 1 ציינה שעבדה במכירות והיתה אשת קשר. בהתייחס להליכים אליהם הפנה התובע טענה שמעולם לא נתבעה ולא חויבה באופן אישי.
משפסק הדין כנגד נתבעת 1 נותר על כנו ולאור המחלוקת בין התובע לנתבעת 2 בשאלת קיומה של עילת תביעה כנגדה, יש להידרש תחילה לבחינת עילת התביעה כנגד נתבעת 2 אותה הגדיר התובע כ"נפש החיה" אצל נתבעת 1.
האיסור על מפרסם לשגר דבר פרסומת בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען קבוע בסעיף 30(ב) לחוק. מפרסם מוגדר בסעיף 30א(א) כ-"מי ששמו או מענו מופיעים בדבר הפרסומת כמען להתקשרות לשם רכישתו של נושא דבר הפרסומת, מי שתוכנו של דבר הפרסומת עשוי לפרסם את עסקיו או לקדם את מטרותיו, ובכלל זה לקדם קבלת תרומות או תעמולה, או מי שמשווק את נושא דבר הפרסומת בעבור אחר..."
בענייננו, אינני סבורה כי יש לראות בנתבעת 2 מפרסם. ראשית, שמה ומענה אינם מופיעים בדבר הפרסומת כמען להתקשרות לשם רכישתו של נושא דבר הפרסומת.
אשר לאפשרות שתוכנו של דבר הפרסומת עשוי לפרסם את עסקיה או לקדם את מטרתה, נתבעת 2 היתה במועדים הרלוונטיים במעמד של שכירה אצל נתבעת 1 וכפועל יוצא מכך, אינני סבורה כי הפרסום מקדם את עסקה או מטרתה. בהקשר זה אציין כי פרסום מטבעו מקדם מטרות שונות של גורמים שונים, חלקן מטרות ישירות וחלקן עקיפות וגם אם יש בפרסום כדי להיטיב עם נתבעת 2, אין בכך כדי לראות בה מפרסם ובמיוחד שעה שהנתבעת עבדה כשכירה אצל נתבעת 1.
יפים הם לעניין זה דברי כב' השופט עלי בת"ק 23742-11-14 חונדיא נ' אור הקסם בע"מ (להלן: "פסק הדין בעניין חונדיא") בהתייחס להגדרת מפרסם ולאופן שבו יש להתייחס לנושא משרה הנהנה בעקיפין מהפרסומת: "... אני סבור כי אין לראות בנושא משרה מפרסם רק בשל העובדה כי דבר הפרסום עשוי "לפרסם את עסקיו או לקדם את מטרותיו" (כאמור בהגדרת "מפרסם" בסעיף 30א(א) לחוק התקשורת). יש לקרוא הגדרה זו כמתייחסת לגוף אשר הפעילות העסקית שייכת לו במישרין ולא בעקיפין. הפרסום של מוצר בחברה מקדם את עסקיה ומטרותיה של החברה ולא של נושא המשרה בה, גם אם הוא נהנה בעקיפין מהפרסומת. ברי כי מלבד נושא המשרה קיימים גופים אחרים שהפרסום יכול לקדם את עסקיהם או לקדם את מטרותיהם באופן עקיף, ואין להגדירם כמפרסם".
כעת אדרש לשאלה האם יש מקום לחיוב הנתבעת מכוח סעיף 30א(ח) לחוק כמי שהיתה אחראית לתחום השיווק אצל נתבעת 1 במועדים הרלוונטיים.
סעיף זה קובע את אחריותו של מנהל תאגיד ומי שאחראי לתחום השיווק למניעת עבירות, וכן קובע חזקה לפיה הופרה חובה זו אם נעברה עבירה בידי התאגיד או בידי אחד מעובדיו: "מנהל של תאגיד וכן מי שאחראי לתחומי השיווק או הפרסום בתאגיד (בסעיף זה – נושא משרה בתאגיד) חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירה לפי סעיף קטן (ו) בידי התאגיד או בידי עובד מעובדיו; המפר הוראה זו, דינו – קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין; נעברה עבירה בידי התאגיד או בידי עובד מעובדיו, חזקה היא כי נושא משרה בתאגיד הפר את חובתו לפי סעיף קטן זה, אלא אם כן עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו.