כאמור, גם אני שותפה לדעה זו לפיה החזקה חלה לפי לשונה רק מקום בו נעברה עבירה ואין להרחיבה ככזו שחלה גם בהליך אזרחי.
סיכומו של דבר הגעתי למסקנה כי אין עילה לחיוב נתבעת 2 מכוח החוק וזאת שעה שהיא אינה באה בגדר מפרסם ובהעדר תחולה לחזקה הקבועה בסעיף 30א(ח) בהליך אזרחי.
לאור המסקנה אליה הגעתי אינני נדרשת לבחינת ההודעות עצמן והשאלה האם בעצם שליחתן הופרו הוראות החוק, כאשר בשלב זה ממילא תלוי ועומד פסק דין בהיעדר הגנה כנגד נתבעת 1.
למעלה מהדרוש אציין כי לא עלה בידי התובע להצביע על עילת תביעה כנגד הנתבעת מכוח עילות אחרות שבדין.
ככל שמדובר בעילה נזיקית כנגד נושא משרה, מלבד העובדה שהטלת אחריות אישית על נושא משרה בתאגיד לא תעשה בקלות, הרי שנתבעת 2 אינה נושאת משרה בנתבעת 1 בהתאם להגדרת נושא משרה בחוק החברות, תשנ"ט-1999.
לא זו בלבד, מלבד הטענות למעורבותה של נתבעת 2 כמי שהופיעה בהליכים בהם נתבעה נתבעת 1 ופרטיה צויינו כאשרת הקשר שלה, לא נטען ולא הוכח כי משלוח ההודעות העומדות בבסיס ההליך נעשה בהוראתה ותוך מעורבות אישית מצידה, באופן המבסס הטלת אחריות אישית על נושא המשרה (שכאמור, נתבעת 2 איננה).
אני סבורה כי אין בהופעתה של נתבעת 2 כנציגה בדיונים בבתי המשפט, הופעת פרטיה כאשת קשר או תפקידה בחברה אחרת הקשורה לנתבעת 1, כדי לבסס קיומה של אחריות במקרה הספציפי.
בשולי הדברים אתייחס לתא"מ 63118-08-20 אליו התייחס התובע בבקשתו מיום 28.10.21 להוספת אסמכתא משפטית. במסגרת פסק הדין נדונה, בין היתר, שאלת חיובה באופן אישי של מייסדת עמותה שנתבעה באותו הליך וחברת הועד המנהל שלה.
כאמור, אינני סבורה כי ניתן לחייב את הנתבעת בהליך אזרחי מכוח סעיף 30א(ח).
יתר על כן, בפסק הדין האמור הגיעה כב' השופטת אופיר למסקנה כי גם לו תלך לשיטת הנתבעות לפיה אין להחיל את חובת הפיקוח הקבועה בסעיף 30א(ח), ניתן לראות במייסדת "מפרסם" כפי שנקבע בסעיף 30א(א) בשל היותה מופיעה כשולחת בשמה במרבית ההודעות שנשלחו ופנייתה במסר אישי תוך פריסת סיפורה האישי ולחייבה מכוח הגדרתה כמפרסם. בענייננו, נתבעת 2 אינה בגדר מפרסם כפי שקבעתי לעיל.
סיכומו של דבר ומשלא שוכנעתי כי יש מקום לחיוב נתבעת 2 באופן אישי מכוח הוראות החוק או מכוח הוראה אחרת שבדין, התביעה כנגדה נדחית.
התובע ישא בהוצאות נתבעת 2 בסך 700 ₪ וזאת בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין.